אינני יכולה בלעדיך.

התקשרת אליי. הכל כרגיל.
חייכת אליי כשנפגשנו. חיבקת אותי. הרגשתי משהו מוזר.
א-ת-ה מחבק או-תי? ממתי?
זרמתי.
הסתובבנו. נהנינו…
פתאום שמת עליי יד. חיבקת אותי. שמתי עליך גם יד. חיבקתי אותך.
ככה הלכנו יד של זה על כתף של זה. נהנינו…
פתאום לקחת אותי לשם..
גם שם הכל היה כרגיל… כאילו ספונטני. ישבנו, דיברנו, צחקנו, נהנינו.
הוצאת סיגריה, עישנת, העפת עלייך בכוונה את העשן.
אמרתי לך "די קרציה" וצחקתי.
כיבת את הסיגריה, חייכת אליי.
שוב חיבקת אותי. נתת לי נשיקה על הלחי.
כל גופי הצתמרר. נהיה לי זרם בכל הגוף.
די התעלמתי זרמתי.
כי זה מה שידידים עושים. מנשקים אחד את השני בלחי.
סיפרת לך משו, לא זוכרת מה.
צחקנו.
פתאום היה שקט.
הסתכלת עלי-הסתכלתי עליך.
ופתאום משכתי את פניי ונשקת אותי על השפתיים.
זרמתי.
כל גופי הצתמרר.
עצרתי. אחרי הכל- האקסית שלך, היא החברה הכי טובה שלי…
אמרתי "מה אם היא תגלה?"
אמרת "ממילא היא כועסת עלי. שונאת אותי."
ונישקת אותי שוב.
ככה, במשך חצי שעה רק התנשקנו.
הפלאפונים היו על שקט.
כל העולם מתקשר. שיזדיין. עכשיו, זה אני, אתה, והשקט.
התקשרו אלי שוב ושוב. הייתי חייבת לענות.
גם אתה הייתי חייב ללכת.
נפרדנו, שוב נשקת לשפתיי.
הרגשתי שליבי עושה בנג'י מהעזריאלי.
נפרדנו.
עכשיו אני פה. חושבת על הכל.
ומרגישה שאינני יכולה בלעדיך.