~אהבה ממבט שני~(פרק ראשון)

פרק ראשון : -כבר לא עיוורת-

אני תמיד מזכירה לעצמי שיש יותר לחיים, לא חייב לראות הכל כדי שהחיים יהיו יפים ומלאי משמעות.
כשאתה עיוור החושים שלך מתחזקים באופן די מפתיע ואתה מרגיש שיש לך פתאום כוח על.
כן, אני רוצה לראות את הצבעים ואת היופי של העולם אבל אני מריחה שומעת מרגישה וטועמת הכל והדמיון רץ..
כשרק נולדתי יכולתי לראות חלקית , נולדתי עם בעיה בעין ימין שהשפיעה על עין שמאל והרופאים פחדו לנתח בגלל רמת הסיכון.
הם אמרו להורי או שהמצב יסתדר מעצמו כאשר אני אגדל או שהמצב יהפוך אותי כנראה לעיוורת כמו שאני היום.
להורים שלי היה קשה מאוד לקבל את הבשורה אך הם גידלו אותי כילדה רגילה לכל דבר ולא נתנו לי הנחות ואני מודה להם על זה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"נגה…?" , "מה"? עניתי לבר , "איך את כל יום מתאימה צבעים ככה לתלבושת שלך?" היא שאלה אותי , "כשאני נוגעת בבגד אני ישר יודעת מה הצבע שלו" עניתי לה וכמעט יצא לי פרץ של צחוק מהפה, "מה? את רצינית??לא ידעתי שזה אפשרי!" היא הופתעה והרגשתי שהיא מסתכלת עלי במבט מאמין ואני מכירה את בר היא חברה שלי מכיתה א' אני יודעת שהיא מאמינה לי , "לא! נראה לך? אני עיוורת!" צחקתי לה בפנים, הרגשתי שהיא מתעצבנת עלי אבל אז היא התחילה לצחוק "את והשטויות שלך!" היא נתנה לי מכה בכתף " שכחתי לספר לך שאני בעצם נסיכה ויש לי משרתים שכל יום מכינים לי תלבושת ללבוש" אמרתי לה והפעם עם מבט רציני, "די כבר נגה אני לא מאמינה לך!" היא גערה בי, "בר את מכירה את ההורים שלי איך אני אהיה נסיכה?" אמרתי לה ובאתי להגיד לה שנסיכה לא יכולה להיות עיוורת אין שום נסיכה עיוורת באגדות…ממה שאמא הקריאה לי כשהייתי ילדה קטנה נסיכות הן תמיד כל כך מושלמות..
ואז המורה פנתה אלי , "נגה מחכים לך במשרד המנהלת" , "ההורים שלי מחכים לי במשרד? קרה משהו?" שאלתי אותה ונבהלתי , "אלו לא ההורים שלך רשום לי בפתק שאישה מחכה לך במשרד המנהלת" , "אוקי" אמרתי לה והסתכלתי על בר מבמט מוזר כי היא מכירה את המבטים שלי ואני בטוחה שהיא מחזירה לי מבט כי אף פעם לא קראו לי למשרד המנהלת אני בדרך כלל ילדה טובה.. הייתי לחוצה.
הלכתי לכיוון משרד המנהלת עם כוכב ,כלב הנחייה שלי , קראתי לו ככה כי בשבילי הוא כוכב הוא עוזר לי המון ונותן לי ביטחון ובגלל שיש לי שם של כוכב אז ביחד אנחנו כוכב נגה, השם הזה משעשע אותי כל פעם מחדש.
הגעתי למשרד המנהלת ונכנסתי בדלת ואני שומעת מין צעקה כזאת של פחד וכוכב קופץ משמחה , הוא אוהב להכיר אנשים חדשים.. "זה בסדר לא צריך להיבהל" אמרתי והרגעתי את כוכב.. "הוא אוהב אנשים חדשים.." , "כן אני יכולה לראות את זה " ענתה אישה שלא ממש הכרתי.
"נגה זאת גברת הלן מאחוזת "קרסטהיל"-היא באה למסור לך הודעה לגבי המשפחה שלך" אמרה המנהלת לילי..
"המשפחה שלי? מה זאת אומרת , איפה ההורים שלי ?" עניתי בתחושת בלבול מסוים.
"שלום לך גברת נגה , באתי עד לכאן בכדי למסור לך שאחותך איננה , היא נפלה במחלה נוראית שאיננה שבה ממנה, היא נלחמה בכל כוחה אך לא שרדה. ברצוני ליידע אותך שהורייך והממלכה זקוקים לך , את היורשת היחידה".
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הרגשתי לרגע שצוחקים עלי , לא הבנתי על מה האישה הזאת מדברת בכלל ומי היא? ההורים שלי? אנחנו גרים בשכונה טובה אבל.. לא ידעתי שאנחנו משפחת מלוכה! ואם כן אז למה ההורים שלי לא הודיעו לי?..
ובאותה שניה עלתה לי המחשבה שלרגע.. רק לרגע קטן.. גברת הלן התכוונה למשפחה אחרת ולא למשפחה שלי.. ואז נזכרתי במה שאמרתי לבר באותו הרגע.. וחשבתי שאולי היקום צוחק עלי… כי נסיכות עיוורות אין באגדות.