אגם בנעלים של סינדרלה-פרק י"ב ואחרון!!!!

סחרחורת תקפה אותי, אך מיהרתי להתעשת על עצמי. נשמתי נשימות עמוקות בחדרי התחוב. והתחלתי לעשות מה שתמיד הרגיע אותי. לשיר. "לפעמים הוא מלטף אותה לרגע.." הקול נשמע קצת מאובק אז ניקיתי אותו והמשכתי לשיר. "בטעות או שאולי במכוון. היא מסתכלת על פניו והוא יפה לה כאילו לא פגעו בו סימני הזמן.." אני מעבירה במחשבותי את תמונתי שלי כילדה צעירה. 'בי כן פגעו סימני הזמן' דמעה מתגלגלת על לחיי, היא נוצצת וטריה. אני מחייכת וממשיכה לשיר.הפעם שיר שאני כתבתי. "שוב אני מיטה על אל.." אני מנמיכה את קולי כשאני שומעת את קולותיה של אחותי מצווחים. ואילו את קולו של ג׳ון כרב. "שוב אני מרגישה מעל." אני צורחת את השורות האהובות עלי. סיבוב קל בידית וג׳ון נכנס.אני משטתקת, וג׳ון מחייך. "מצאתי אותך." עייניו קורנות. "היא צריכה להביא לך סימנים לא?!" קולה של אחותי חותך את האווירה כמו סכין חד. "ואם היא תביא לי? תשחררו אותה מהבית שלכם?" הוא מפנה את מילותיו האחרונות לאבי. אבי מחליף עם יתו מבטים חפוזים, ואז מהנהן. אני מחייכת ומתארת את השרשרת של אימי. "זהב טליון לב מתלפף על אבן ברקת חוטים דקיקים של זהב לבן..וחריתה של השם ליאנה" ג׳ון מחייך ומוציא מידו שרשרת שתואמת את תאורי.חייוך מתפשט על פני ואני רואה שעל פניו גם. הוא מגיש לי את ידו ואני מחליקה את ידי בביטחה. "הייתי מתחתן איתך אבל אני עוד צעיר. אז אבי יסדר לך חדר בבית שלנו." הוא לוחש לאוזני ומתחיל לרוץ איתי. השמים תפסו גבן של ארגמן. לעולם לא הייתי חושבת שזה יהיה המצב 'איך שגלגל מתגלגל.' לא ציפיתי לכל הטוב. הלוואי והייתי יכולה להחזיר משהוא לג׳ון אב הוא אומר שהאהבה שלי מספיקה לו.