אגם בנעלים של סינדרלה-חלק י"ז עונה 2

הוא רכן אלי ואני נעמדתי על קצות עבצבאותי בכדי להגיע לנשיקה. האנשים האחרים הורידו את המסכות גם ונראו כעוסים הם חזרו לחדריהם. הבטתי בגביהם המתרחקים ועכשיו ראיתי כמה ג׳ון שונה. הוא חייך אלי חיוך מושם ושאל לשלומי. בעוד הוא מוביל אותי ללובי. סיפרתי לו את מה שעבר אלי בזמן שלא הייתי איתו. הוא הושיב אותי על הספה והקשיב דרוך. סיימתי ונשענתי עליו נהנת מכל רגע של הביחד. הוא העביר את ידו בשערי. "אצלי הזמן היה שונה.." הוא מלמל בעצב. הרמתי את ראשי והבטתי עמוק לתוך עיניו התכולות. "מה קרה?" הוא נשם עמוק ודיבר. "בהתחלה הבנתי שמשהוא קרה. מיד קשרתי את זה למשפחתך. התקשרתי והם לא היו השחקנים הכי טובים… ואחרי שהגעתי לא הגעתי הגיע המשבר לא יצאתי מהדר. רק חשבתי עליך ונכלאתי בטוח עצמי. ואז כל דבר הזכיר לי אותך. כל חלק בהיתי אז אמרתי להורי שקשה לי.. והם הבינו. אז הם העבירו אותי לפה. זה בית מרפא לשבורי לב.. לי לא ממש עזר. ועכשיו שראינו אותך במצלמות ההתרגשות הייתה עם כולנו רבים מהאנשים שכאן מתנזרים מלראות בכלל בנות, ושראו אותך הם התענגו כולם רצו אותך.. אז אמרנו שנתן לך את האפשרות להחליט.." הבטתי בו בהערכה, התרפקתי עליו. לפתע נזכרתי במאיה קפצתי מהספה "מאיה!!" הוא נראה מאוכזב אך הבין אותי. "תבואי לבקר שוב?" שאל "ברור!" עניתי. "ואני ינסה להוציא אותל משם.." הוא חייך. חיבקתי אותו ויצאתי. ניגשתי לאוטו, נאבקתי מעט עם הגשם ונכנסתי לאוטו. מאיה חייכה טדיברה איתי כל הדרך חזרה הביתה, כשהיא נכנסה לשכונת ביתנו דבר הקפיץ את ליבי. מכוניתו של עמיאד.