אגם בנעלים של סינדרלה-חלק י"א

החלפתי בזריזות את בגדי לפיג׳מה הממורטת שלי. בדיוק שנשקבתי במיטה שמעתי את הדלת נפתחת,ואת צעדיו של אבי עולים במדרגות. דמינתי את ג׳ון וחייוך הטפשת על פני, דמינתי אותו מגיש לי את ידו לצעדי ריקוד, הדמיון הפך במהרה לחלום טוב מאוד.
הבוקר הגיע כמו בכל יום, ואיתו החזרה לשגרת החיים הגרועה. הפעם היתעוררתי מדפיקות דלת מחרישות אוזנים. לבשתי כפכפים והלכתי חצי מנומנמת לדלת הכניסה. הדפיקות כבר נגמרו אך מכתב הונך למרגלות הדלת. הרמתי אותו ובדקתי מי הנמען. להפתעתי היה רשום כל בנות הבית. פתחתי נרגשת מכתב חיכה שם הוא היה מקופל בקפידה. פתחתי וקראתי: 'מצאתי את השרשרת. מי שתזהה את השרשרת הינה תיהייה בת זוגתי… כמובן אם תרצה ניתן לקבל את השרשרת ע"פ סימנים אצלי. ג׳ון ג׳פרסון.' חייכתי. אילו יכולתי להגיע אליו.. הייתי רצה עליו. קולה של מאיה העיר אותי מהירורי היא ביקשה את המכתב. הגשתי לה אותו והיא הוציאה את עינייה. היא מיהרה לחייג לחברותיה ולספר להן על המכתב. היא סימנה לי לנקות את הריצפה, והלכה. העברתי סמרטות בזריזות וניגשתי אל הדלת.הנכתי את ידי, אל אז הרגשתי א נשימותיה הרוספות של אחותי. "לאן את הולכת??" "לג׳ון" חייכתי. "נראלך? את לא תעשי לי בושות!" היא צעקה וסתרה לי. "את לא אותה נערה." "אבל יש זכות לכולן!" התקוממתי נגדה. "את לא תדברי אלי ככה." היא סיננה בין שינייה. "את צריכה לתת לי כבוד ולהסקים לכל מה שאומר!מובן?!" היא שאגה. הינהנתי ומיהרתי להסתלק. להפתעתי שהגעתי לחדרי ראיתי את אור היא חייכה כהרגלה "אל תדאגי הוא יבוא אליך" חייכתי ונזכרתי איפה הייתי לפני רגע. "איך נכנסת?" היא חייכה "דרך החדר של אחותך. יש שם חלון, והוספתי חבל." גיחכתי. ונשקבתי במיטתי.
* * *
הימים חלפו באיטיות לאט לאט הנשף התחיל לההפך לזיכרון. עד שיום אחד שינה את הכל. דפיקות נישמעו. ניגשתי אל אחותי נתנה לי מקה בצלע וסיננה לי ללכת לחדר. ביצעתי את דבריה בעצבנות. שמעתי קולות מהכניסה. חשבתי בהתחלה שאני מדמינת אך היה זה קולו של ג׳ון.