אגם בנעלים של סינדרלה-חלק ח' עונה 2

התישבתי אתי את ערכת התפירה. התחלתי לפתוח מעט בד ולהרחיב את השמלה רוב הבנות היו עצובות לעשות זאת אך אני שמחתי שהעלתי כמה קילו גרמים זה נתן לי עוד כח. הוצאתי סרט בצבע שמנת ומתחתי לאורך המותניים הוספתי פרח לבן ושמנת באמצע. קירקשתי בתיבת חפצי אחר משהוא שיתים לצביעת המסכה. לבסוף מצאתי אודם זהוב ששימש אותי בילדותי היפה עם אימי. הדמעות איימו, אך עצרתי בעדן. פתחתי את האודם ומרחתי על המסכה. גמרתי את מרביתו של האודם והמסכה יצאה יפה. שמחתי והמשכתי בשימלה. "אאאאגגגגםםםם!!!" שמעתי צווחה מכיוון המטבח. דחסתי את הכל למתחת מיטתי ורצתי למטבח "מה קרה?" שאלתי בהתנשפות. מאיה עמדה עם פרצוף זועף בכניסת המטבח. "תסבירי לי את!! איפה ארוחת ערב?!? סתכלי בחלון! את לא רואה ערב? או בשעון זה לא ערב?!? איפה את חייה?!? תכיני אוכל אני גוועת על סף עילפון ואל תכיני משהוא משמין!!! ותכיני מהר אני רעבה לא אכלתי משש בבוקר!" היא רשפה. "מה זה דיאטה חדשה?! להרעיב את עצמך?!" תמהתי כנגדה וניגשתי למטבח להכין לה אוכל. "זה לא ענינך.."היא תישבה על השולחן והשיכה. "זה דיאטה מעולה כיבלתי אותה מהחברה שי יסמין." היא חרצה לי לשון, ותקעה לי סכין בלב. מאז אימי נפטרה נותרה לי חברה אחת קרן וגם אותה הרבה זמן לא פגשתי. "אני מתכוונת להרזות ואז אני יהיה הכי יפה.." היא חייכה "את משוגעת!" עניתי כנגדה שעה שאני פותחת ביצה לתוך המחבת. "אל תדברי עלי ככה!" היא ירדה מהשולחן והתקרבה לעברי. "אני פשוט חושבת" מיהרתי להסביר את עצמי בעט חתיכת הסלט. "שזה לא נכון לא לאכול כי ככה תיהיהי רעבה בסוף היום ותיתרפי כל מה שבה ליד וככה יצאה שתוכלי יותר." לריאשונה מזה שנים היא שקלה את תשובתי. "הגיוני." היא זרקה לחלל המטבח ויצאה בהפגנתיות. הכנתי ביזריזות את האוכל וארכתי את השולין לשתים. "האוכל מוכן." קראתי לעברה. היא ירדה בריצה במדרגות. היא הסתכלה בשולחן ואמרה. "אבא לא בבית.. תרצי להצתרף?"