אגם בנעלים של סינדרלה חלק ד'-עונה 2

הרגשתי שאני חוזרת לעבר. ביטני הזכירה שלא אכלתי מהבוקר. אך הייתי צריכה להתגבר על כך ולהמשיך בעבודה. מאיה הביטה בי, בעוד אני מנקה את חדרה. היא שיפה ביסודיות את ציפורניה ולגמה מין הלימונדה שהכנתי לה. "מקווה שנפרדת מג׳ון שישבר ולא ירצה אותך יותר!" הנהנתי בעצב נזכרת בפרידה הנוראית. "יופי." הי חייכה חייוך מתקתק, והפילה את כוסה הריקה ברישעות. המשכתי לנקות מתעלמת מקולותי המתעללים שצובטים לי את הלב ומזכירים לי את ג׳ון.
* * *
סוף סוף היון נגמר ניגשתי למטבח והכנתי כריך עבה. מאיה ואבי הלכו לישון. ואני אכלתי במהירות. וניגשתי לטלפון מכתב חיכה לי שם. 'אל תנסי להתקשר חסר סיכוי…' חייכתי במרירות והרגשתי לחות על לחיי, רק אחרי שהבאתי את שרוולי לעניים הבנתי שזה דמעות. הן ירדו בזריזות. ניגשתי לחדרי ונשכבתי. העיפות הכריאה עלי ונרדמתי.
צעדים מהירים במדרגות העירו אותי פיהקתי ומתחתי את ידיי, רק כשהן נתקלו בקורי עכביש נזכרתי איפה אני. נזכרתי שחזרתי לסייוט. כמתי בגרירת רגלים והתארגנתי אכלתי פרוסת לחם שלקחתי אתמול מהמטבח. ויצאתי מחדרי. "תכיני לי כוס קפה." אמר לי אבי בוקר טוב בשפתו. "טוב." ניגשתי למטבח והכנתי. "כמה סוכר אבא?" "אין צורך באבא ביננו אני לא כל כל אבא תקראי לי רק אמיעד, ושתי כפיות מה את לא זוכרת?!" הוא צחקק והכניס לתיקו את ארנקו. הגשתי לו את כוס הקפה והוא יצא לעבודה. שמעתי דפיקות בדלת וניגשתי ליפתוח אותה אך אחותי השיגה אותי ותפסה בידי.