אגם בנעליים של סינדרלה-חלק ג׳

הוא התגלגל אלי בכיסא גלגלים. הבנתי על מה אור דיברה הוא היה בלונדיני עם עניים כחולות שערו גלש מעט לענייו, והוא הביט בי במבט נבוך. "מה קרה לך?" שמעתי את המבטא בקולו. גיחחתי ואז הרצנתי ואמרתי "לא כדאי לך לדעת?" "תגידי!" הוא הפציר בי. הסברתי כשאני מעגלת פינות "איבוד דם, וחוסר בסוכרים" "התעלפת?" הוא נחש הנהנתי. ומיהרתי להעביר נושא. "אז מאיזה ארץ אתה?" "אמ.." הוא הזיז את שיערו. "עליתי לפני חמש שנים עם הורי ואחי הקטן כדי לטעום מוזיקה של ארץ אחרת..משפחתי ואני אוהבים מוזיקה.." הוא התגלגל אל הווילון והסית אותו. גיטרה שחורה בהקה על המצעים הלבנים. עדיין הי מוזר לי כל הקטע שאני לא הצעתי את המצעים.הוא לקח אותה והתחיל לפרוט. הצלילים היו מושלמים והוא הצתרף בשירה ערבה. הבנתי למה שברו לו את הרגל, הרי זה לא פייר שהוא כל כך מושלם.(לפתע רציתי להפר את ההבטחה שלי ולשבור לו את הרגל השנייה.) הוא המשיך לנגן עוד שניות אחדות. ואז שאל "אהבת?" חייכתי חיוך קטן. ואמרתי בלחש כמעט לעצמי "מושלם" הוא נראה נבוך לרגע אך אז התעשת על עצמו. "תודה" הוא לחש בחזרה. "אז איפה את לומדת?" הוא החזיר אותנו למציאות. "אני" נבוכתי "אני לא לומדת, אבל אני האחות החורגת של מאיה" הוא פער את פיו כלא מאמין "אבל את כל כך נחמדה והיא.." הוא תפס מה הוא אומר וסגר את פיו. חייכתי "חורגת" הזכרתי ואז צחקתי. ראותי צעקו בכאב אז התקפלתי. ג׳ון הביט בי ברחמים ניכרים לעיין. "אני יהרוג אותך אם תעשה את זה שוב." זרקתי. והוא נבהל "מה. עשיתי?" שאל בתמימות "ריחמתה עלי. אני במצב הכי טוב שלי מזה שבע שנים." הוא נראה מבולבל. "אוקיי" הוא מלמל. "מה קרה לך בכל השנים האלו?"