אגם בנעליים של סינדרלה-חלק ב'

אבי הביט בי בעצבים "אין חברות!!" פרצפו העיד על כך שלא כדאי לי להמרות את פיו. "אין ארוחת ערב היום!" "א..אב אבל" גימגמתי. "מה?" הוא קירב אלי את פרצפו הזועף. ורק סניטמתרים בודדם הפרידו ביננו. עזרתי אומץ ואמרתי "לא אכלתי ארוחת בוקר וצהרים בגלל העונשים שלך בסוף אני יעלם!!!" "עדיף" הוא אמר בכעס. חייכתי חיוך מריר, וחיכיתי שילך כדי להזיל דמעות. "אל תשכחי את הכלי כסף ולהציע את המיטות." הוסיף כאילו לא קרה דבר. סוף סוף הוא הלך והדמעות פרצו את כל המחסומים. לפתע ראיתי את הסכין שלפני רגע אור שתפה הוא נצץ בניקיונו. הוא היה חד יותר מכל הסכינים. אחזתי בו בחוזקה וחתכתי את פרק ידי. הדם הזולג הרגיע והרגשתי שאני קרובה יותר מאי פעם למוות. ודווקא היום ביום הולדתי, זה לא הרתיע אותי. להפך זה גרם לי אושר. חתכתי עוד חתך והפעם דם רב יותר זלג. החדר סביבי היטשתש ניסיתי לנגב דמעות שלא היו, וסחרחורת התווספה. רק עכשיו הבנתי שזה ממש מטופש להתאבד כיוון שאור צצה במוחי. אל היה מאוחר מדי, הסחרחורת התגברה נפלתי וחשבתי שזה הסוף.
* * *
מצאתי את עצמי על מיטה מוצעת שאני לא הצעתי. סדין צחור כרת לבנה ושמיכה עבה. שחיממה אותי לשם שינוי. חמישה ראשים רכנו מעלי הכרתי רק את העניים הרושפות של אבי. שמעתי אותו שואל "מתי היא תחזור לתפקוד?" הרופא לחש לו משהוא ואבי התרחק מעט מן הרופא. ולחש לי באוזן " ככה מתחמקת? לא יעבד לך.. כשתחזרי לתפקוד העבודות יחכו לך. ויהיה הרבה" הוא ציחק כמו ביתו . הרופא שמע חלק מהשיחה וגער באבי. אבי קימט את מצחו וברח. "תודה לחשתי ואיבדתי את האכרה.
כשכמתי קרן אור כבר הייתה בחדר. ראיתי שצללים ניכרו מתחת ענייה השקדיות, ולחייה לחות מדמעות.כשראתה שקמתי היא הביטה בעניי בעצב ואז צעקה עלי:"מה חשבת??" היא ניגבה דימעה שהפריע לה." להתאבד?!? מאיפה הגעת לזה?" היא לקחה את ידי הדקיקה שצינורות רבים מחוברים עליה. החתכים עכשיו צרבו מתחת לתחבושת. "אני חזרתי בי" אמרתי להגנתי. רק ריב עם קרן אור, זה מה שחסר לי. קרן אור לא היכזבא וחזרה להיות האור שאני מכירה. "ראיץ מי בחדר לידך?" שאלה ונימת קינאה התגנבה לקולה. קימטתי את גבותי בשאלה "ג׳ון ג׳פרסון חתיך מספר אחת בבית ספר שלנו"את המילים האחרונות היא לחשה כנראה מחשש שג׳ון ישמע. "מה קרה לו?" שאלתי. "אמ.." היא ניראתה מעט נבוכה שהיא יודעת את המידע. "הוא שבר את הרגל כשברח ממעריצות משוגעות" אמרה ופזלה לעבר מקומו של ג׳ון הבלעתי צחוק נבוך."את היית שם?" "לאא!!!" היא כמעט צעקה."בטח.."הקנתתי אותה והיא זרקה עלי כרית. התקפלתי מכאב כל גופי כאב. "סורי" היא אמרה,והניחה את ידיה על פיה. "אני בסדר" בקושי לחשתי."טוב יאלה אני חייבת לעוף יש לי שיעורי בית." היא אמרה ונופפה בידה לעברי,והצביע לכיוון אוכל שהניחה על שידתי. היא ניסתה להגניב מבט חפוז לעבר ג׳ון והלכה. "מי לידי?" שאל קול צלול מעבר לווילון. "אגם" אמרתי בלחש "מי?" הוא שאל שוב. "אגם" אמרתי ביתר קול "ואל תדאג אני לא ישבור לך את הרגל השניה" גיחחתי ואילו הוא נאנח. "אפשר לבוא?" שאל. "אם תצליח בשמחה."