סיפור ללא שם:) פרק 1

+פרק 1-
"אמא את רצינית?" שאלתי כולי המומה מחזיקה את הבלאקברי שלי בקושי, מנסה לא להפיל אותו מהידיים. "כן למה לא? למה את מופתעת?" היא שאלה בעודה מנקה את השולחן.
"כי אולי תחשבי שניה אני לא הייתי שם כבר 15 שנים!" צעקתי והנמכתי את קולי בהדרגה.
היילי הסתכלה עלי במבט מוזר והלכה לסלון.
"חמודה תחשבי קצת, גם אנחנו צריכים חופש." אמרה אמא והתיישבה על הכיסא.
"יש יש יש יש! אנחנו טסים ללונדון ואנחנו טסים ללונדון!" צעקתי כמו ילדה בת 5 בכל הבית ורצתי למעלה להתחיל לארוז.
תוך חצי שעה ארזתי 3 מזוודות והורדתי את כולן למטה.
"מתי טסים?" רקעתי ברצפה. "ב5 וחצי אנחנו צריכים להיות בשדה תעופה" אמר אבא. זה אומר שיש לי שעתיים וחצי, איך הם לא הודיעו לי לפני זה?!
"טוב אני אעלה להתקלח ולהתלבש" אמרתי ועליתי בריצה למעלה.
אחרי המקלחת נכנסתי לחדר להתלבש, לבשתי סקיני ג'ינס כחול כהה גופייה וחולצת בטן צהובה מעל ואת הסניקרס הצבעוניות שלי שאני הכי אוהבת. שמתי שחור בעיניים ואיילנר ואודם אדום חזק.
ירדתי למטה והתיישבתי בסלון, אחרי רבע שעה אמא ואבא ירדו. "כולם מוכנים?" אבא שאל, אני והיילי הנהנו ויצאנו מהבית.
נכנסנו למכונית, ניסיתי לא להירדם במכונית מרוב השיעמום, התחלתי לשחק בפלאפון אבל גם זה לא עזר. אחרי חצי שעה סוף כל סוף הגענו לשדה תעופה. יצאנו מהמכונית עברנו את כל הבדיקות, לא היה לנו זמן לעבור בדיוטי פרי אז ישר כשקראו לטיסה שלנו עלינו על המטוס.

הגעתי למושב שלי, לא כל כך שמתי לב למי שישב ליידי. התיישבתי ליידו וכמעט נפלתי עליו, ברגע האחרון קפצתי לכיסא שלי ונקעתי את הרגל. שמעתי את אמא צועקת "טרישה! כמה זמן כמה זמן!" גילגלתי את עיניי שמתי את האוזניות. ונרדמתי.

קמתי אחרי כמה שעות ושמתי לב שאני שוכבת על הבחור ההוא שישב לידי. קמתי מימנו במהירות הוא הסתכל עלי והרים גבה. "אמ..ממ אני מצטערת." אמרתי ובחנתי אותו מרגל עד ראש קימטתי את מצחי. "זה בסדר גם אני כזה" הוא אמר, וואו דווקא חתיך. חשבתי לעצמי.
"גם אתה כזה מה?" שאלתי וחייכתי חיוך מטופש. הוא העביר לי מבט רציני והסתכל לתוך עיניי.
"לא משנה" הוא אמר ושינה תנוחה. "לאן אתה טס?" שאלתי והנחתי את ידי על הברך שלו.
"מתקדמים אה?" אמר אבא וקרץ, מהר העפתי את ידי מהברך שלו והסתכלתי על אבא במבט של מה אתה עושה פה.

"אנחנו נוחתים עוד 5 דקות" הוא חייך וקרץ. "אה וזאין איך היה לך עם הבת שלי?" שאל אבא את הנער. הסתכלתי עליהם במבט לא מובן. מאיפה הם מכירים לכל הרוחות?!. "הבת שלך?" שאל זאין או איך שלא קוראים לו, הוא גם היה די מופתע. אבל אני הכי.
"איך אתם מכירים?" שאלתי "האמהות שלכם היו ביחד בבית ספר." אמר אבא וסימן לי לקום.
קמתי וזאין דרך עלי, "הו זה סימן טוב." אמרתי וחייך חיוך מאולץ. "סימן טוב למה?" הוא שאל, דרכתי עליו בחזרה וירדנו מהמטוס. לקחנו מונית למלון ביחד עם משפחת מאליק, לא כל כך התחברתי לאחיות שלו והן גם לא התחברו אלי. הסתכלתי על המראה וראיתי את זאין מסתכל עלי ומחייך חיוך קטן. גילגלתי עיניים והחזרתי מבט אל אמא. "זאת טרישה, אמא של זאין." היא חייכה,"כן אני יודעת" אמרתי מחייכת חיוך מאולץ.
אחרי שהגענו למלון ועלינו ביחד למעלה במעלית לשים את המזוודות. גיליתי למרבה המזל שהביאו לי סוויטה ענקית עם ג'קוזי והכל מושלם. ובלי אף אחד. כיף חיים.
צנחתי על המיטה וחייכתי לעצמי בעיניים עצומות.