סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 98:))

הרמתי את הזרת שלי לפינקי סוור (שבועת זרת)
-"אני יודעת שזה יהיה קשה אבל תתחילי לשכוח מהזבל הזה, מספיק אני נפגעתי."
"נשבעת." היא חיברה את הזרת שלה לזרת שלי, -"אז.. ג'ורג'?" עשיתי לה עיניים
"תפסיקי" היא צחקה וניסתה להסתיר את הפנים שלה, -"אווו" חיבקתי אותה, סוף סוף ניתקתי אותה מהארי הזה.

הייתי חייבת למכור לה את הסיפור הזה על הארי, כמובן היו דברים טובים בהארי אבל מעט לצערי.

"אני גובעת ברעב ואין כלום בבית." הוצאתי בגדים מהארון
-"בואי נלך למסעדה."
"אני אסתרק ואז-"
-"אבל את מקסימה ככה עם פזור, עזבי להסתרק עכשיו." היא משכה אותי החוצה, למה כולם חושבים שאני מקסימה?

יצאנו בקור החוצה, הגשם התחיל לטפטף עלינו -"זמן מצוין לצאת החוצה."
"אולי נחזור?"
-"שום לחזור, אמרת שאת רעבה לא?"
ג'יין רצה ותפסה מונית, היא דחפה אותי פנימה וראיתי שלא רק אנחנו שם, היה שם עוד בחור אחד אבל לא ראיתי אותו וזה לא כ"כ עיניין אותי.
תחבתי את האוזניות והדלקתי את האייפוד, -"לה ננדוס" אמרתי במבטא צרפתי, כנראה צעקתי. אופס?
ג'יין דפקה לי מרפק והסתכלה עלי במבט של 'מה נראה לך שאת עושה?'
הבחור שישב לידי הסתכל עלי אבל הפנתי את המבט אל החלון וזזתי בקצב של השיר
-"ננדוס זה מקום טוב" צעקתי עוד הפעם,
"שתקי אולי?"
הוצאתי אוזניה אחת והסתכלתי עליה ואז על הבחור שישב לידי, -"כולם פה גם ככה צרפתים מה? אפשר לחשוב שכולם מנומסים כולם פה ברברים,"
"נו את פותחת את זה פה? מה יש לך להגיד עוד על הצרפתים?" ג'יין רתחה מכעס
-"לה ננדוס." צחקתי, -"לא כולם צרפתים פה." הבחור פתח את הפה, הסתכלתי עליו וראיתי עיניים כחולות וחיוך עם גומה, שיערו היה שחור ודי מבולגן, -"גם את אוהבת אותם?"
הוא הצביע על האייפוד שלי, זו הייתה הלהקה האהובה עלי.
"כן אני, ממש אובססיבית."
-"שמח לשמוע, סוף סוף מישהי עם טעם טוב במוזיקה." הוא נראה קצת גדול מאיתנו, משהו בסביבות ה20-22
המונית עצרה ממש ליד ננדוס, שילמנו ויצאנו. וגם אותו בחור יצא ביחד איתנו, עכשיו יכולתי לראות אותו יותר טוב.
הוא הסתכל על הרצפה ואז הרים את ראשו והסתכל עלי וגיחך -"אני ג'וש."
"אנחנו בדרך לננדוס."
-"כן אני רואה, נתראה מתישהו?"
"צרפת גדולה אתה יודע."
-"אז, תיהנו לכן." הוא הכניס ידיים לכיסים והלך לכיוון השני, הוא נראה טוב לא הייתי אומרת שלא,
-"את לא אמרת לו איך קוראים לך." ג'יין אמרה ונכנסה לננדוס, -"אני טיפשה אני יודעת."
התיישבנו בשולחן ריק, פתחנו את התפריטים, -"אני רוצה את כל זה."
"מזליסטית. אני לא יכולה לאכול שום דבר מכאן.. חוץ מהגלידה, וגם היא משמינה."
-"אז תחשבי על ג'וש."
"הוא, אני מכירה אותו רק שתי שניות אפילו לדבר לא הצלחתי!"
-"בעיה." היא הזמינה כמעט הכל מהתפריט, התחלקה איתי עם הצ'יפס שהיא הזמינה

הזמנתי מיץ תפוזים, -"את שבעה ממיץ תפוזים וצ'יפס?"
"כן." הנהנתי
-"אין כמוך הרבה."
"כי אני אחת, בלונדה."
-"אז מה את חושבת על הג'וש הזה?" היא מעלה אותו לשיחה, "לא יודעת בקושי ראיתי אותו."
"הוא הטעם שלך." היא הרימה גבה -"באמת?"
"כן, תגידי קרה משהו?"
-"לא אבל אני לא מרגישה טוב."
ביחד עם ההרגשה גם באו מלא בנות, בהתחלה לא הבנתי מה קורה, השומרים סגרו את ננדוס ואז שמעתי אחת מהן צועקת "וואן דיירקשן כאן!"
ג'יין ירקה את כל מה שהיה לה בפה, עלי. וקמה מהשולחן, רצה אל היציאה ויוצאת כמו מהמושפעות, נשאר לי לשלם ולברוח מהמקום הזה
שילמתי ופתחתי את הדלת של היציאה, עומדת לצאת מהגיהנום הזה. אז זה נראה ככה.. הגיהנום. -"סלחו לי!" צעקתי ועברתי בין הבנות שצרחו כאילו אין מחר, הרכב שלהם עצר והרחיק את כולנו, השומר הפיל אותי על הרצפה והם יצאו מהמכונית, חמישתם.
ניסיתי לקום אבל אף אחד לא עזר, במקום זה הן דרכו עלי וניסו לעקוף אותי, הארי הסתכל על הרצפה וראה אותי, זה לא קורה לי עכשיו.
הוא הושיט לי יד בזמן שהבהמות קפצו עליו, ועלי
-"היא איתי היא איתי." הוא אמר, הכל נראה לי כל כך איטי, כמו בסרטים בסולואו מושיין- שכל הפלאשבקים של השנים שהיינו ביחד עוברים לי בתמונות, הוא לקח את ידי ומשך אותי, השתחררתי מהכאב והסתכלתי עליו -"אני לא, אני לא מעריצה."
הוא התעצבן טיפה ומשך אותי עוד הפעם, "היא איתי אמרתי לך." הוא התעצבן על השומר שהרחיק אותי, העפתי את היד שלו ממני ופשוט רצתי מהמקום הזה,
רצתי והסתכלתי אחורה, כמו בסיוט
לא הרגשתי את הרגליים שלי יותר ואז התנגשתי במישהו, -"זה לא היום שלי!" צעקתי וניסיתי לקום, "אני כל כך….."
הוא הרים אותי והסתכל עלי, הפרצוף היה מוכר לי. העיניים הכחולות… זה היה עוד הפעם ג'וש.