סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 93:))

האצתי את ההליכה שלי לכיוון הבית, עוד הפעם בעיות.
עם המשטרה עם ג'ונתן, אחרי שאני מגלה שהחבר הכי טוב שלי בוגד בי, אחרי שאני "הסגרתי" את החבר שהיה לי, כנראה זה מה שהוא חושב עכשיו.
אבל למי באמת אכפת מי מה חושב?
הכל הסתבך. לא יחזור להיות מה שהיה קודם

הבית הוקף בשוטרים מכל פינה, הניידות עמדו ליד הבית שלי ולא נתנו לי להיכנס.
-"אתם לא רציניים נכון?"
"את רוצה שנבדוק אותך?"
-"תבדקו, נראה אם תמצאו משהו."
אני התחלתי את זה ואני צריכה לסיים עם זה, אין לי שום דבר בדם שקשור לזה ואף פעם בחיים לא היה.

-"קימברלי!" שמעתי את אמא, הסתובבתי וראיתי אותה רצה אלי ומחבקת אותי חזק
-"הנה את."
"הייתי אצל… לא משנה" חייכתי, "הם רוצים לבדוק אם יש לי משהו בדם."
-"טוב מתוקה, אני מבינה אותך לגמרי רק שתדעי לך, מלא אנשים- זאת אומרת בני נוער משתכרים ואת יודעת, מסיבות עיניינים, אולי באמת קרה משהו שאת לא זוכרת?"
מאיפה היא נוחתת עלי עם השאלות שלה?
"אמא!"
-"אני מצטערת מתוקה שלי"
"הארי בגד בי." זה לא היה קשור אבל זה היה ברור שאני הייתי צריכה להגיד לה מתישהו,
-"הארי מה?"
"בגד בי."
-"אני… את יודעת, את מכירה את הארי הפלרטטן הקטן הזה, את בסדר עכשיו?"
"מעולה"
-"אם כבר מדברים על בנים, ג'ונתן נתפס."
"אם תפסו אותו מה הם עושים כאן?"
-"בודקים אם יש משהו, אני שמחה מאוד שלא עשית שום דבר-"
קטעתי אותה "אני לא הייתי עושה דבר כזה." אני מופתעת מזה שההורים שלי חושדים בי, למה נראה להם שהייתי עושה דבר כזה? דווקא אני?
זה די מעליב.

דחפתי את השוטרים ונכנסתי הביתה, עולה למעלה ופותחת את הדלת של החדר שלי שהיה הפוך לגמרי, והשוטר הצעיר עמד וחיפש משהו במגירה שלי
-"זה חוקי?" התעצבנתי והרחקתי אותו מהמגירה,
"רוצה לראות תעודת שוטר?"
-"מספיק לי. מצאו את האשם בכל הסיפור הזה ואני הכרתי אותו, לא ידעתי שהוא עושה דברים כאלה, אז קחו אותי לחקירה, פוליגרף מה שאתם רוצים. אבל-"
"לא מצאנו אצלך כלום." הוא השתיק אותי, -"אני שמחה"
"כולנו שמחים. תשמרי על עצמך" הוא טפח לי על הגב ויצא מהחדר, הוא ניסה להתחיל אית- לא קים אף אחד לא מנסה להתחיל איתך, זה הכל בראש שלך.
הוא היה די נחמד, למה אני חושבת?
שוטר? באמת קימברלי, שוטר?

-"תתחילי לסדר את החדר מתוקה!" אמא צעקה לי, הסתכלתי על הניידות והשוטרים מהחלון, הם עזבו. פיו איזו הקלה
התחלתי לאט לאט לסדר את החדר שלי ולמיין את הבגדים, את הבגדים של הארי שמתי במגירה הכי למעלה, אני לא חושבת שאני צריכה את הבגדים שלו יותר.
שמעתי כמה נקישות על הדלת ואז היא נפתחה, זה היה…
זאיין?
-"מה?"
חיוך התפרש על פניי, קפצתי עליו בחיבוק -"קימברלי!"
-"מה אתה עושה כאן? איפה הארוסה שלך?"
"נפרדנו" הוא חייך אלי, הוא שמח שהוא נפרד ממנה?
-"כשנפרדים באים אליי?"
"התגעגעתי אלייך!" הוא הרים אותי וסובב אותי, מחבק אותי חזק. הרגשתי את הגוף שלי נרגע. -"נפרדת מהארוסה שלך?"
"כן, לא הסתדרנו בכלל. ואני הייתי בכלל לא בסדר בסיפור הזה הצעתי לה מוקדם, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי." הוא הוריד אותי
-"חשבתי שאיבדתי אותך."
אני כן מאמינה במשפט הזה- אחד ילך, השני יבוא. זאת אומרת אני אוהבת את זאיין כחבר, לא יותר, אני לא ארשה לעצמי ליפול. לא עוד הפעם
-"עשית לי את היום."
"לפחות זה, איך שכולם מכירים אותי אני רק הורסת לכולם" הרמתי את המגירה והחזרתי אותה למקום, "מה קרה?"
-"הארי בגד בי, ותפסו אצלנו סמים במכונית והמשטרה הפכה לנו את הבית- בלאגן אל תשאל."
"הארי בגד בך?" הוא נשמע מופתע, למה הוא מופתע. אה הוא לא מכיר את הארי, נכון.
-"כן אבל זה בסדר, אני רגילה."
"אני כל כך מצטער שזה קרה לך, מתוך כל האנשים בעולם, לך זה הכי פחות מגיע."
-"הגיע לי." חייכתי אליו, "זאיין, קימברלי רדו למטה האוכל מוכן!" אמא קראה לנו, -"אני צריכה להתארגן…"
-"את מקסימה ככה, בואי." הוא משך אותי למטה, -"טרישה!" צעקתי וחיבקתי אותה, "נסיכה שלי!" היא החזירה לי חיבוק, "גדלת!"
-"כן גדלתי" התיישבתי בינה ובין זאיין, עשיתי לזאיין פרצוף והוא החזיר לי, כנראה הכל חוזר להיות כמו שהיה קודם, רק בלי הארי. ובלי הארי שווה בלי הרבה כאב. וזה טוב… אני חושבת.