סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 89:))

-"אבא תעצור ליד הבית של הארי."
"את לא תשני היום בבית?"
-"אני לא יודעת, אני צריכה לדבר איתו."
"היא צריכה קצת חופש, מה הבעיה לישון אצל החבר?"
-"אמא זה לא מה שאת חושבת, ממש לא. זה הארי" שמתי לב שאני יושבת על משהו, התרוממתי טיפה וראיתי שזו קופסה מלאה בסיגריות, -"אבא זה שלך?"
"ממתי אני מעשן?"
פתחתי אותה ונשפכה ממנה אבקה לבנה, לקח לי להבין כמה שניות מה זה ושל מי זה.
עד שהבנתי שזה סם כלשהו השוטר התקרב אל המכונית שלנו ובדק אם אנחנו חגורים, חוק חדש?
ועם המזל שלי אין מצב שהוא יפספס את מה שאני מחזיקה.

הוא התחיל לחקור אותנו, אמא הסתכלה עלי במבט של 'זה שלך?'
אני לא מאמינה שהיא מסתכלת עלי בזמן שהשוטר בודק את המכונית שלנו, זה של ג'ונתן?
רק הוא היה איתנו במכונית!
אני עוד יותר לא מאמינה עליו.
הוא הכניס אותנו לניידת, מצוין. מה עוד?
-"זה שלך?" אבא הסתכל עלי,
"ברור, רק אני." שילבתי את ידיי חושבת על ג'ונתן, איך ולמה שיהיה לו את זה?

היילי הייתה עצבנית ודחפה אותי במסדרון כשהגענו לשם.
התחילו לשאול אותנו שאלות, ענינו בכן ולא,
השוטר הצעיר הגיע אלי והסתכל עלי
-"מה בחורה כמוך עושה עם דברים כאלה?"
-"זה קטע כזה של הצעירים עכשיו ללכת עם זבל בכיסים. את יודעת כמה שנים את יכולה לקבל?"
"אני נשבעת שאני לא יודעת מי שם את זה במכונית רק ראיתי שאני יושבת על משהו ושמתי לב שזה זה! אני נשבעת." צעקתי עליו, -"אנחנו נראים לך אנשים שמתעסקים על זה?" אמא התערבה, -"נאלץ לחבר אותכם לפוליגרף."
"מאיזו סיבה יש לי לשקר לך בדיוק?"
-"חמודה, זה לא עובד עלי מה שאת עושה."
אני לא מאמינה שנדפקנו עכשיו בגלל ג'וני והסמים שלו, זה סיוט נכון? שהארי יבוא ויעיר אותי עכשיו או שאני צורחת כאן
-"אני יכולה להתקשר אל חבר שלי להגיד לו שאני כאן?"
"לא." הוא ענה בישירות,
-"אבל הוא דואג בטח ואני-"
"יש לך 2 דקות."
אני לא צריכה את ה2 דקות שלו אני צריכה להגיד להארי שיבוא ויקח אותי מפה, בסדר אמא- יקח אותנו מפה.

-"את לא הולכת לבכות פה נכון? את הכנסת אותנו לזה ואת תוציאי." היילי הסתכלה עלי במבט אכזרי, לא יכולתי לבגוד בג'ונתן. במיוחד כשאמרתי לו שאנחנו המשפחה שלו, אם אני אבגוד בו יעצרו את הטיסה- ואני לא רוצה לערב אותו בכלל.

חייגתי אל הארי מקווה שהוא יענה, תענה כבר!
-"הלו?"
"הארי יש לי 2 דקות כאן, אני בחדר חקירות, תקשיב זה סיפור ארוך מצאו אצלנו סמים במכונית ואני לא יודעת של מי זה, אתה יכול לבוא בבקשה?"
-"בדרך." הוא ניתק, תודה אלוהים!

התיישבתי על הכיסא ונשענתי על הקיר הקר, -"של מי זה יכול להיות?"
-"אני לא יודעת." שיקרתי, חיכיתי שהארי יבוא ויוציא אותנו מכאן, לא יודעת איך אבל אני מאמינה שהוא יוציא אותנו מכאן.