סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 86:))

-"היי את בבית." אמא ירדה במדרגות עם מגבת על ראשה, "לא ידעתי שאת בבית."
-"אז שלחת לו את הכרטיס?"
"כן שלחתי לו. ורבתי גם בדרך עם הארי על זה,"
-"בסופו של דבר אתם תפסיקו ותבינו אחד את השניה, כשאני ואבא היינו צעירים הדברים לא נראו כל כך קלים כמו שהם, אז היו פה ריבים ושם ריבים, אבל בסופו של דבר מה שחשוב זה שאתם אוהבים אחד את השניה, לא?"
"כן.." חייכתי חיוך מאולץ וקמתי מהספה,
-"רציתי להגיד לך שהיום הולכים למסעדה, אחרי שג'ונתן יבוא נקח אותו לאיטלקית."
"הא- הזמנתי את הארי גם."
-"מצוין, כל הכבוד לך מתוקה שאת מנסה לסדר ביניהם."
"כן, כל הכבוד לי לא להארי שמנסה להרוס הכל" עליתי במדרגות ונכנסתי לחדר כדי לבדוק מה עם ג'ונתן והטיסה שלו,

'אפשר להגיד שאמא שלי לא מתה על אורחים, ואני לא מדברת עליך' שלחתי לו הודעה אחרי שעה של חפירות על המסעדה האיטלקית,
-'אמרת שאת לא אוכלת בסדר'
'בסדר, אני אוכל משהו אחר רק תפסיק לדאוג'
-'אם את תאכלי עוד הפעם קינוח אני מבטל את הטיסה' הוא הוסיף סמיילי חמוד בסוף ההודעה
'אני יאכל בבית ואז נלך למסעדה, בסדר?'
-'מה את בכלל אוכלת?'
לא עניתי לו, אחרי כמה דקות הוא שלח לי 'את אוהבת שוקולד?'
-'שוקולד משמין.'
'את ממש רזה אם כבר,'
-תפסיק לדבר איתי על אוכל' צחקתי ולחצתי על Send
'משעמם לי כאן וכל דקה הדיילת באה ושואלת אותי אם להביא לי משהו'
-'אה'
'אני רוצה כבר לראות אותך'
הרגשתי את הלב שלי פתאום עוצר
-'גם אני אותך. מאוד' כך השיחה שלנו הסתיימה, הוא לא שלח יותר הודעות וגם אני הפסקתי, נשכבתי על הגב וחייכתי, אסור לי לפתח רגשות אליו, יש לי את הארי.
הלוואי הארי היה כזה

חיפשתי בארון שלי שמלות, הייתה לי שמלה אחת, טוב נו אני לא מהאלה שלובשות שמלה כל שני וחמישי.
אני לא אוהבת שמלות, זה לא נוח. אבל הייתי חייבת אחת לערב, ועקבים.
ואיפור.
נהגתי להיות טבעית כל השנים האלה, ככה גידלו אותי, אני יותר דומה לאמא שלי והיילי לצד של האבא, של האלה שמתנגנדרים ואיפור וכל השטויות שאני לא אוהבת.

מצאתי שמלה בצבע ורוד, ארוכה וטיפה מנופחת, אפשר להגיד שהיא נראיתה טוב עלי
לקחתי מהיילי עקבים, אני בטוחה שהיא תסלח לי על זה. ;)
האיפור שלי נראה בסדר לא פחות ולא יותר, הייתי צריכה לקחת את היילי ולהגיד לה לאפר אותי
אבל גם ככה אני נראית טבעית.
הדלת חרקה מעט ונפתחה וחשפה את הארי, לבוש בטוקסידו שחור לבן עם פפיון.
-"מה את עושה?"
-"מה לעזאזל שמת על הפנים שלך?"
"לא חשבתי שרואים, ואתה הקדמת."
-"תורידי את זה."
"לא הארי, אני לא אוריד את זה זה נראה יפה עלי." אני יודעת שלא, אבל רציתי להראות לו שלא כל מה שהוא יגיד לי אני אעשה.
הוא תפס את היד שלי לפני שהספקתי להזיז אותה.
-"את לא הולכת לשים זבל על הפנים שלך בגלל האמריקאי הזה נכון? אז תורידי."
"אתה לא אבא שלי תפסיק להתנהג כאילו אני חייבת לך משהו, מה הקשר אמריקאי?"
הוא לקח מטלית וניסה לתפוס את פניי אבל התרחקתי ממנו, -"אין לך מה לעשות כאן, אתה לא מוזמן. הערב הזה בשבילי ובשביל ג'ונתן בסדר?"
"אבל אני אומר את זה לטובתך!"
-"אתה יכול לצאת?" הסתכלתי על הדלת, הוא התקרב אלי וניסה לשתול נשיקה על שפתיי אבל התרחקתי ממנו -"בייב."
"בייב לא יעזור לך. אני לא רוצה אותך שם, עם כל הדרמות שאתה עושה."
-"אני אתנהג יפה. אני חבר שלך."
"אני חושבת שאתה תהנה יותר עם ריילי ובראד והחברים החדשים שלך בבית עם בירה מאשר לראות אותי ואת ג'ונתן מדברים,"
-"את צודקת" הוא הרים ידיים, -"אני קנאי ולא מגיע לך מישהו כמוני. רוצה להיפרד או להגיד לי שאת רוצה הפסקה כדי לשחק עם מישהו אחר ואז לחזור אלי?"
"יקירי, כל מה שאמרת עכשיו אתה היית עושה לי. אז אל תפיל את זה עלי, אולי מגיעה לך מישהי יותר ביצ'ית ממני כי אני יותר מדי רכה איתך?"
הוא הסתובב מלמל משהו יצא מהחדר ברוגע, סיימתי עם האיפור בכמה נגיעות אחרונות
חושבת על למה הזמנתי את הארי? אני אתחיל להסתיר ממנו אולי ככה זה יעבוד.