סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 85:))

Vהמשכנו להכין את הסלט ואת הפנקייקים ועוד כמה דברים, התיישבתי על הכיסא אחרי שהכל כבר היה מוכן, חצי מהפנקייקים נזרקו כי הם היו של הארי. וזה היה ברור שהוא ישרוף אותם, טוב שיש אותי.
-"אתה בא מחר?"
"לאן?"
-"אלינו, נכין ביחד."
"לכבוד מה זה?" הוא חייך עם הגומות שלו, הבאתי לו נשיקה רכה על השפתיים, -"ג'ונתן בא אלינו. אמא שלי הזמינה אותו."
-"אה.." הקול שלו השתנה וכך גם הבעת הפנים, למה אני לא מופתעת?
"אני בטוחה שתסדרו, תפסיק להיות כזה קשה."
-"לא נראה לי שאני אסתדר עם מישהו שמנסה לקחת לי את החברה."
"הוא לא. הוא פשוט פגוע, הוא גדל בלי הורים."
-"בסדר."
"תשתנה, עכשיו."
הוא התקרב אלי ונישק אותי כאילו עוד שניה הוא הולך לאכול אותי, -"אני אוהב אותך."
"גם אני אותך הארולד, ו… תיראה טוב בטוקסידו מחר."
-"אם את רוצה." הוא שרבב את שפתיו -"אבל תבטיחי לי שלא יקרה שום דבר בינך ובין ג'ונתן."
לא יכולתי להבטיח לו דבר כזה, אני לא שולטת בזה בכלל.
המוח אומר תשתלטי על זה ומהר
הלב פשוט מוותר ואומר שג'וני יותר טוב מהארי, בהרבה.
-"הוא יכול להיות חבר טוב."
"יכול אבל לא יהיה."
-"מה שתגיד, בכל מקרה הייתי פה."
"למה את מתעצבנת כשאני מעלה אותו כנושא?"
-"כי אתה מתעצבן לראות אותי איתו, אני אוהבת אותו מאוד, פשוט תפסיק להיות בן אדם כזה רע וטיפש ועכשיו אני הולכת לשלוח לו את הכרטיסים, בטח הם הגיעו כבר. אז הייתי כאן"

פתחתי את הדלת ויצאתי מהבית שלו, עושה את דרכי לדואר כדי לשלוח את הכרטיס לג'וני,
הארי פשוט עצלן ודביל, אה וכן אגואיסט.
הוא חושב שאני אוהבת רק אותו?
רק הוא בסביבה שלי?
הוא חושב אבל הוא טועה, יש עוד אנשים מסביבי, וכדאי לו להתעורר ולפקוח עיניים כי הוא לא לבד בעולם, אני יכולה לחיות בלעדיו.

בדואר פגשתי את נונה, הקרובה של ג'יי ולוק, וביו, לא שחכתי אותו.
-"מה שלומך נונה?"
"שלום ילדה צעירה מה שלומך?"
-"בסדר גמור, מזמן לא ראיתי את ג'יי."
"בגלל זה את נראית לי מוכרת,"
בכל הזמן הזה שלא הייתי בבית, שזה שבוע בערך, אבל בואו נספור את הימים שלא ראיתי את נונה, היא ממש הזדקנה
הנהנתי וחייכתי אליה, -"ג'יי בסדר, ילדים, חיים מסיבות את יודעת מה זה בגיל הזה. אני זוכרת את עצמי בגיל הזה"
צחקתי, כמה שג'יי שונה ממני ככה הוא דומה לי, -"תמסרי לו ד"ש ממני. איפה הוא?"
-"לקחו חופשה להוואי, ולא לקחו אותי." היא צחקה, "למה לא לקחו אותך?"
-"נונה אנחנו רוצים ללכת לבד, קצת ספייס. צעירים" היא חייכה והסתכלה ישר, כאילו נזכרת במשהו שקרה לה
"אני מבינה." חייכתי, נתתי לה את התור שלי וחיכיתי אחריה, אחרי שהיא קיבלה את החבילה שלה היא הסתובבה אלי
-"תשמרי קשר עם ג'יי אני אשמח, אולי בחורה כמוך קצת תשיב את ביו במקום, את מהחברות האהובות עלי, ותאמיני לי רק את ברשימה. תשמרי על עצמך מתוקה" היא חייכה אלי ויצאה באיטיות מהדואר, חייכתי לעצמי כמעט שוכחת שיש לי מה לעשות עכשיו ושיש מלא אנשים אחרי, אני מעקבת את כולם

בסופו של דבר שלחתי לג'ונתן את הכרטיס וחזרתי הביתה.
החלטתי לקחת מנוחה ולשבת בספה לבד, לראות טלוויזיה ולהירגע קצת, לא לחשוב על כלום
חיכיתי לערב עם ג'ונתן, חיכיתי לראות אותו ורציתי לראות אותו, כמה שהילד הזה מסכן וכמה שהוא חושב שאני מסכנה, וכמה שאנחנו דומים.
ועוד הפעם, למה הארי לא כזה?
למה הארי לא כמו האחרים?
למה הוא צריך להיות קרצייה מהלכת וקנאית? ואגואיסטית! אני כל הזמן שוחכת, הכל סובב סביב.