סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 81:))

-"אני רוצה לקחת אותך למסעדה היום, רק שנינו." הוא אמר, -"אני אלך הביתה ואתכונן ועם המייקאובר את כבר תראי מה אני אעשה, אז אני אאסוף אותך."
-"הארי אני לא מוכנה לעוד הצעה."
"בסדר גם לא תכננתי עוד הצעה. חשבתי על זה שאנחנו צעירים."
-"אז אין לי בעיה."
נפרדנו, הוא לבית שלו אני בבית שלי, חיכיתי כבר שיגיע הערב. אני ממש מקווה שלא תהיה הצעה בדיוק כמו שהוא אמר, אני מאמינה לו.

עמדתי מול המראה מסתכלת על עצמי,
לבושה בשמלה לבנה עם פרחים בצבע ורוד ונעלי עקב. אני כל כך הולכת להתחרט על זה שלבשתי אותן, אני ונעלי עקב לא החברים הכי טובים כן?
התזתי על עצמי בושם ולקחתי מעיל, מוכנה לצאת.
יצאתי החוצה וחיכיתי למכונית של הארי, חיכיתי וחיכיתי
חשבתי להתקשר אליו אבל חיכיתי עוד קצת אולי הוא יגיע, אבל הוא לא הגיע.
התייאשתי כבר והתיישבתי על המדרכה, מסמסת לו בקצרה 'אתה בא?'
'שחכתי לגמרי, אני לא יכול היום אני כל כך מצטער אהובה, אוהב אותך. אני אפצה אותך על זה'
זה היה מוזר, הוא שכח שהוא היה צריך לקחת אותי היום?
קמתי וחזרתי הביתה, לא היה לי מצב רוח, אחרי שאומרים לי שהם שוחכים משהו שהם קבעו.
צנחתי על המיטה, מורידה בעצבים את העקבים ועוצמת את עיניי
האייפון הואר כשקיבלתי הודעה
'אני מצטער קראו לי היום הייתה לי משמרת אז ניתקתי לך, סולחת?'
זה היה ג'וני, החלטתי לא לענות לאף אחד עכשיו וכיביתי את האייפון.

התעוררתי להרגשה מוזרה, להרגשה שמישהו מסתכל עלי, כבר הרבה מאוד זמן.
הסרתי את השמיכה מעלי וראיתי את הארי עומד בפתח הדלת ומסתכל עלי,
-"הארי"
שמתי יד על המצח והסתכלתי עליו
"הבהלתי אותך?"
הוא קפץ ישר אל המיטה וחיבק אותי, -"אתה לא יכול להופיע פה מתי שבא לך."
"מה קרה?" הוא כיווץ עיניים
-"שום דבר פשוט, אתמול היה כל כך כיף… שאפילו שחכתי מה היה אתמול, תזכיר לי מה היה אתמול?"
הוא גילגל את עינייו והסתכל על משהו, משהו שלא אני.
"את רוצה לריב?"
-"לא הארי אני לא רוצה לריב פשוט, אתה כנראה צריך לחלק לי כמה הסברים וכדאי מאוד שההסברים האלה שלך יהיו הגיוניים ושאני אאמין להם."
"מה יש להסביר?" הוא הסתכל לי בעיניים, הרגשתי שאנחנו לא עושים את הדבר הנכון, שהוא לא עושה את הדבר הנכון- יותר נכון.
-"למה לא הגעת אתמול?"
"כי לא יכולתי…"
-"משהו שאתה לא יכול לספר לי? אתה יודע שאני מספרת לך הכל הכל הכל, תמיד. למה אתה מסתיר ממני דברים?" קמתי מהמיטה ומשכתי בגדים ישנים מהארון
"זה משהו במשפחה, אני מעדיף לשמור את זה." הוא קם וחיבק אותי, אומנם הוא היה קר אבל הוא המשיך לחבק אותי, התרחקתי ממנו והחלפתי חולצה בלי להסתכל עליו, -"עכשיו את בברוגז?"
"כואב לי שאני מספרת לך כל דבר קטן שקורה לי בחיים ואתה, אתה מעדיף לשמור את זה."
-"אני חייב לספר לך?" הוא צעק
לקחתי כמה צעדים אחורה והסתכלתי עליו, -"בסדר, אל תספר, אחר כך אל תבוא אלי ותגיד לי מה קרה ואני אתעצבן ואגיד כלום, ואז אתה עוד יותר תתעצבן ותצא בדרמטיות כמו שאתה תמיד עושה, זורק הכל. ועכשיו בוקר טוב גם לך, פעם הבאה נשב נזמין פיצה ופשוט נדבר אני לא צריכה ללכת למסעדות בשביל להרגיש שהמצב בינינו משתפר או איך שאתה חושב, כי כל הזמן אתה הורס, עכשיו תצא אני רוצה להיות לבד."
"זה בגלל ג'ונתן הזה?" הוא זרק עלי את האייפון, הפעם הוא פגע בי גם מילולית וגם פיזית כמו שאבא אמר,
-"למה אתה מערב את ג'ונתן? אולי יש לך מישהי בכלל ואתה לא אומר לי?"
"למה את ממציאה משהו שאת לא יודעת?"
-"אל תערב את ג'ונתן."
"את מאוהבת בו?"
-"אני לא מאמינה שאנחנו חוזרים לזה עוד הפעם."
"אני אוהב אותך יותר מדי שזה כבר פוגע בך את לא שמה לב? אני דואג לך!"
-"אז תפסיק." פתחתי לו את הדלת מחכה שהוא יצא, -"תפסיק לדאוג לי."
"אני לא התכוונתי."
-"זה ברור לי." סימנתי לו לצאת, והנה עוד בוקר נפלא- אני לא מתחרטת, ואני לא עשיתי טעות.