סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 76:))

-"מי זה היה?" אמא שאלה,
"אף אחד.."
-"דיברת עם עצמך?"
"זה היה הארי, בסדר? ואני לא מרגישה טוב, אז אני אקח מונית."
-"לא רצית ללכת לבאולינג?" ג'וני הסתכל עלי, -"כן כן באולינג!" אבא התלהב, גילגלתי את עיניי ופתחתי את הדלת הקדמית של המונית, -"אני אבוא איתך" ג'וני סגר את הדלת הקדמית ופתח את האחורית, מחכה שאני אכנס
"אנחנו צריכים אותך לבאולינג." אמר אבא
-"אני חושב שנפרוש, מחר נלך"
"מחר אתה עובד.." נכנסתי והוא נכנס אחריי, -"יום חופשי" הוא חייך, חייכתי אליו ושילבתי את ידי בידו, שמה את ראשי על הכתף שלו ועוצמת את עיניי.

הכנסתי את המפתח וסובבתי אותו, אני וג'וני נכנסנו והנחנו את הדברים בצד.
-"תישאר איתי?"
"אם את רוצה שאני אשאר, אני אשאר." הוא התיישב על הספה והסתכל על הסוויטה, הנחתי מים קרים על השולחן והתיישבתי לידו.
-"אני לא פגשתי אנשים כמוך בעבר.."
"אה אל תשים לב להפרעות אכילה, זה לא מפריע לי."
-"כואב לי עלייך"
הוא לקח את הידיים שלי ועטף אותן בידיים שלו, -"אני לא אוהבת שמרחמים עלי, אני בסדר גמור."
הוא קם וחיבק אותי ממש חזק, הייתי צריכה את החיבוק הזה.
הארי אף פעם לא שם לב שיש לי הפרעות אכילה- זאת אומרת הוא ידע, אבל לא הפריע לו. מה שעיניין אותו זה רק בחורות ונשים שמבוגרות ממנו ב10 שנה פלוס, אולי בגלל זה זה לא מפריע לי? כי הוא לא שם לב לזה אז הלכתי ביחד איתו?
הוא הושיב אותי על ספה קטנה בפינת החדר, מושך אותי אל חיקו, כך שאני מולו.
-"אני כאן כדי לעזור לך."
"אני לא צריכה עזרה אבל תודה"
לא ידעתי מה להגיד לו, אני לא רגילה שמדברים אלי ככה. בטח אני רגילה לצעקות של הארי והריבים המטופשים שלו. ניסיתי להבין אותו- ניסיתי להבין בן אדם שרוצה לעזור לי, אבל איך אני אדע אם הוא באמת רוצה לעזור לי או סתם לנצל אותי?

-"קימבר-" שמעתי נשימה עמוקה ואת הקול הצרוד של הארי, הסתובבתי וראיתי את הדלת הפתוחה, ואותו עם דמעות בעיניים, מחזיק זר פרחים ענק שמסתיר את החולצה שלו וחצי מפניו, הוא עמד שם, הפנים שלו מלאות בכעס על ג'וני.
הוא התקדם אליו. -"הוא נגע בך? הוא עשה לך משהו?" הוא אמר בקול מאיים, זורק את הפרחים על הספה, יותר מדי דרמה.
-"לא הארי-"
הוא קטע אותי והסתכל על ג'ון,
"היא אמרה לא." ג'וני ניסה לעמוד, "וזה אומר שאתה לא תקטע אותה. תהייה גבר בן אדם!"
הארי דחף אותו בחזרה למצב ישיבה.
-"אתה לא מכיר אותנו! אני כמו אח בשבילה, וזה אומר שאתה צריך להתרחק." העיניים של הארי זהרו.
"היא כבר נפגעה פעם, אני לא אתן לזה לקרות שוב." אמר הארי עם ידו באוויר, -"הארי אני לא רוצה שתיהיה פה, לא משנה ולא אכפת לי כמה שעות לקח לך לטוס עד לכאן, כדי להביא לי פרחים ולהתנצל ושוב לפגוע בי. אני לא רוצה להיפגע."
-"שמעת מה שהיא אמרה?" ג'ון הסתכל על הארי וקם, נעמד מולו.
"את מעדיפה מישהו חדש על פניי?" הארי היה עצבני,
-"לא אתה ולא אף אחד אחר יחליט עלי. עם מי להיות ועם מי להסתובב, נמאס לי מכל הדברים שאתה עושה- אתה פוגע בורח מוצא מישהי ועוד הפעם חוזר אליי כי היא זרקה אותך, זה מה שעשית לי כל השנים האלה. חשבתי שאתה חבר טוב, עכשיו תמשיך בדרך שלך, לבד."
הוא חושב שזר פרחים יקנה אותי ויחזיר אותי אליו? הוא ממש טועה.

הוא משך אותי ביד לשירותים וסגר את הדלת.
-"מה אתה עושה?" צעקתי, הייתי עצבנית עליו, יכולתי להרוג אותו שם
"חשבתי על כך הרבה תוכניות איתך כשאני אבוא לפה אבל לא ידעתי שמצאת לך חבר חדש, אז הנה לך." הוא הוציא קופסא קטנה מהכיס וזרק אותה על הרצפה, -"תשמרי אותה תזרקי אותה, לא אכפת לי מה תעשי." הוא פתח את הדלת ויצא, ראיתי את ג'ון חוסם לו את הדרך והוא מזיז אותו הצידה ויוצא מהסוויטה
-"את בסדר?"
"אני צריכה זמן."
-"בסדר אני אעזוב אבל-"
"אני אדבר איתך אחר כך," הוא הסתובב וסגר את הדלת של הסוויטה. עוזב אותה,
הסתכלתי על הקופסא הקטנה שעל הרצפה, מנסה להבין מה יש בתוכה, התקרבתי אליה והרמתי אותה מהרצפה, פותחת אותה ורואה טבעת יהלום, מה זה?

לקחתי את הפלאפון והתיישבתי על הספה וחייגיתי אליו.
-"מה זה?" החזקתי את הטבעת, רעדתי
"כן קימברלי, רציתי לעשות לך הפתעה ולהציע לך נישואים, אני יודע מוקדם וכל הבולשיט הזה אבל אני באמת אוהב אותך. אנחנו מכירים כבר הרבה זמן וגיליתי שמה שלא יהיה יחזיר אותי אלייך."
עברו חמש דקות ואף אחד לא הוציא מילה,
-"זה בסדר אל תדברי, אני מבין את כועסת עלי."
"גם אני כועס על עצמי," הוא אמר בשקט, -"אני אוהב אותך."
"אני מצטערת.." ניתקתי והחזרתי את הטבעת אל הקופסא, מרחיקה אותה ממני.
אני לא רוצה את זה, חשבתי לעצמי
אני לא רואה את עצמי עם הארי בעתיד.