סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 72:))

התעוררתי בבוקר שאחריי לקול בוקר של היילי עצבנית, היי אולי כדאי לי לשדך לה את ריילי? סתם אני צוחקת אני לא משדכת אף אחד יותר.
-"איפה הפן שלי אמא?"
"מאיפה אני יודעת?" אמא צעקה מלמטה
-"אני חייבת אותו!" היא צעקה והפילה משהו, כן פסיכית.
קמתי מהמיטה ושיפשפתי את עיניי, מחר- אומיגאד מחר להארי יש יום הולדת.
טוב כרגע לא אכפת לי משום יום הולדת, בסדר אני מודה אני מתגעג- לא! לעזאזל, קים את לא מתגעגעת להארי ולא אכפת לך שיש לו יום הולדת מחר.
אספתי את השיער שלי לקוקו גבוה ויצאתי מהחדר
-"את באה איתנו מחר?" שאלתי את היילי והבאתי לה את הפן שלה,
"או כמה חיפשתי אותו, ולא יש לי מלא עבודה מחר. תהנו לכם"

היא לא אמרה שום דבר על היום הולדת של הארי, טוב היא אישה מאוד עסוקה אז למי יהיה זמן לחשוב על זה בכלל. לי?
קיוותי שאף אחד לא יגיד על זה כלום ולא יעלה את זה בכלל.
שטפתי את פניי במים קרים כדי להתעורר.

-"אמא יצאה לעבודה?" ירדתי למטה
"כן" צעקה היילי מהחדר שלה, יופי טופי אני מאושרת עכשיו.
עשיתי לי חביתה עם סלט והלכתי לשבת בסלון ולצפות בטלוויזיה, אחרי שסיימתי עליתי למעלה כדי לארוז, היה לי מלא לארוז.
קיפלתי את הג'ינסים והכנסתי אותם לתוך המזוודה, ואז עברתי לבגדים של הארי, כל הזמן אבל כל הזמן אני לוקחת את הבגדים שלו שאני הכי אוהבת. אני לא יכולה לבזבז יום בלי ללבוש חולצה שלו או משהו שקשור אליו, אפילו שאנחנו לא ביחד זה, טוב אני אמשיך לארוז לי.
באמצע ג'מה הפריעה לי והתקשרה אלי, -"הלו?"
"היי יפה."
-"היי מקסימה."
"ג'מה איפה שמת את החולצה שלי?" התיישבתי על הרצפה ובהיתי בתקרה, הקשבתי לויכוח הקטן של הארי וג'מה
-"אני לא יודעת הארי אני עסוקה"
"אני אבל צריך אותך שניה, מה את עושה?" שמעו שהוא נאנח
-"מדברת בפלאפון כאילו?"
התחלתי לצחוק, אני אוהבת את ג'מה
"עם מי את מדברת? טוב זה לא משנה מצאתי כבר."
-"עם מישהי שאתה אוהב"
גיחכתי בגרון
"אהה.." שמעתי את הארי מגמגם, -"אה הוא לא סיפר לך?" שאלתי
"סיפר לי מה? אני התקשרתי כדי להזמין אותך מחר למסיבה! נכון את באה? יופי אז תבואי בבוקר אני כבר העיר אותך איכשהו, נלך לקנות דברים למסיבה והכל. אז מה רצית להגיד?"
-"אני טסה מחר לניו יורק ואני והארי נפרדנו.. חשבתי שהוא אמר לך"
"לא אומיגאד איך אני אשרוד מחר לבד? למה לא אמרת לי?"
-"עכשיו אמרתי לך. אני מצטערת"
"טוב אז, תהני לך אני אוהבת אותך." היא אמרה וניתקה, הרגשתי כל כך רע. לא להיות שם בשבילה, לא בשבילו לא אכפת לי ממנו. בשבילה.

עברו כמה שעות אחרי שארזתי את כל הדברים שלי. יאי טיסה! אני אוהבת, לחשוב על אתמול שלא רציתי לטוס ועוד לניו- יורק, חלום חיי.
היום עבר במחשבות על כל מני- אתם יודעים, אני מקדישה את הזמן ה"פנוי" שלי למחשבות על ההוא על ההיא על הטיסה על איך שיהיה לי שם, על המסיבה של הארי ועל ג'מה

"דיברתי עם אן." אמא פתחה את הדלת והניחה את הדברים שלה על השולחן, -"ראיתי אותה בעיר כשיצאתי מהעבודה, מחר להארי יש יום הולדת. ברור לא שחכת." הסתכלתי עליה והנהנתי, -"אז מחר טסים.." העברתי נושא-
"כן אל תדאגי יהיה כיף, תתקשרי אל הארי בבוקר תגידי לו מזל טוב לא יודעת" היא התנשפה ועלתה למעלה למקלחת.
אוי אלוהים, אני יודעת שאני צריכה להתקשר ולהגיד לו מזל טוב, מעניין אם הוא מחכה לזה.

זה יהיה בסדר אם אני אשלח לו פשוט אסמס? הוא גם יכול לא לענות, אני ארגיש בסדר עם זה.

קירבתי את הספל לשפתיים שלי ולגמתי לגימה
-"סיימת לארוז?"
-"כן"
"טוב אני אלך להתקשר אליו."
-"אמרתי לך מחר"
"בסדר, אני לא רוצה מחר אני רוצה עכשיו." לקחתי את הפלאפון ויצאתי החוצה,
-"הלו?"
הקול חסר הנשימה של הארי הגיע לאוזניי וקפאתי.
"מ-מזל טוב, לא יודעת מה לאחל לך, מה שאני מאחלת לעצמי?" נשענתי על הקיר,
-"תודה" לא היה לו עוד מה להגיד. תודה.
שמעתי את הארי נושם נשימה עמוקה
-"ביי?" מה אני שואלת בכלל? תנתקי לו. חשבתי לעצמי
"זה לא יהיה אותו הדבר בלעדייך."
-"טוב לדעת." הפעם ניתקתי, לא רציתי לשמוע אותו עוד הפעם הוא והתחנפויות שלו, כדי שאני אתאהב בו עוד הפעם ואפול בשבילו בפעם המאה ואז עוד הפעם אפגע? לא תודה.