סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 68:))

כשחזרתי הביתה למרבה הפתעתי אמא והיילי ישבו מסביב לשולחן,,
-"האן איפה היית?"
"יצאתי לנשום אוויר, היה חם"
-"משפחת מאליק באה לביקור" אמא חייכה, סוף סוף אני אראה אותו, היילי לא הפסיקה להסתכל עלי. "תיזהרי שלא תחנקי, סתכלי מה את מכניסה לפה" הזהרתי אותה.

התארגנתי בערב לקראת הביקור של משפחת מאליק, לבשתי את השמלה הוורודה שהייתה לי בארון, אני לא טיפוס כזה- לא כמו הבנות שלובשות שמלות וזה גם נראה נוראי עלי. לפחות ניסיתי להיות יפה ליד זאיין, אני יודעת שאני לא בכל מקרה

"לעזאזל קים!" שמעתי צעקה של אמא, יצאתי בבהלה מהחדר
-"לעזאזל?"
"אמא של הארי התקשרה אלי וסיפרה לי על מה דיברתם, מה חשבת לעצמך גברתי הצעירה?" היא צעקה עלי, "לא! אני רוצה לשמוע, מה לעזאזל חשבת לעצמך באותו הרגע שאת הולכת ומספרת לו שהוא לא טוב מספיק בשבילך, שיתנהג אלייך בצורה- אני אפילו לא יודעת איך להגיד זאת." היא רתחה מכעס, לא ידעתי מה להגיד, עוד הפעם.
-"אני לא רוצה להיפגע ממנו שוב, לא רוצה לשמוע אותו" אמרתי בקול רם, -"הוא נפגע ממך, כך גם אני, אני האמנתי לך כשחזרת הביתה ואמרת שהלכת לנשום אוויר! הם באים אלינו, ואני לא רוצה לשמוע שום דבר ממך, לא מעניין אותי מה את חושבת. תתנצלי בפניו ובפניי אן." היא הסתובבה וירדה למטה, הדברים הסתבכו, אפילו לא חשבתי שזה יקרה

כששמעתי את הפעמון הסתכלתי למטה וראיתי את אמא פותחת את הדלת, חיוך נפרש על פניה, ואז ראיתי את זאיין נכנס, עם מישהי,
שמעתי את השמחה ואת כל הבלאגן והצעקות כמו תמיד, הסתכלתי עליה וראיתי נערה בגילי בערך הוא חיבק אותה, לא ידעתי מה לעשות, לרדת או להישאר בחדר? הייתי כל כך מבולבלת.
תירגעי קים תירגעי זו סתם מישהי, ניסיתי להרגיע את עצמי בעוד שאני יורדת במדרגות ועיניי נפגשות בעינייה של טרישה
-"מקסימה שלי!" היא חיבקה אותי, -"כזאת יפה" היא המשיכה להחמיא לי,
"היי זאיין"
-"קימברלי!"
-"זו הכלה שלנו" טרישה צעקה, אמא הסתכלה על הבחורה שעמדה ליד זאיין, כ- מה?! כלה?
ישר עיניי ירדו על האצבעות שלה, לא הייתי צריכה להתאמץ בכלל, היא הראתה לאמא את הטבעת, היילי עברה ולחשה לי משהו וניגשה אל זאיין וחיבקה אותו, "הוא מאורס" זה מה שהיא אמרה.
הדפיקה בדלת העירה אותי מכל הבלאגן,

אן ואבא של הארי נכנסו, ג'מה לא הייתה משום מה- כבר מהכניסה עינייו נתפסו עלי, הוא חייך כאילו לא קרה כלום, העיניים שלו לא ניתקו קשר עם שלי, רציתי להסתכל הצידה אבל לא יכולתי, כאילו היה מגנט שמשך את העיניים שלי אל העיניים שלו.
הוא חיבק את אמא והמשיך להסתכל עלי, התרחקתי קצת והתיישבתי מסביב לשולחן, עד שכולם התחילו לאכול עברה חצי שעה- הארי התיישב ליידי ולא אמר מילה, -"שמישהו יעביר לי את המלח" אמרתי, הארי העביר לי את המלח והמשכתי לאכול, איימי, הארוסה של זאיין הסתכלה עלי וחייכה
"מזל טוב זאיין"
-"כל כך יבשה" הוא צחק, את האמת הייתי שבורה, לא היה לי חשק לאוכל, קמתי בלי להגיד שום דבר ויצאתי לחצר, התיישבתי על הכיסא בחושך ולקחתי את קופסא של הסיגריות שהייתה על השולחן.

"את בסדר?" שמעתי את קולו של הארי לוחש, כשהסתובבתי הוא ראה אותי עם הסיגריה,
-"מה את עושה? תכבי את זה!" הוא צעק,
"אני מצטערת" נצמדתי אל החזה שלו והתחלתי לבכות,
הוא הרים את הסנטר שלי עם האצבע והסתכל לי ישירות בעיניים.
"אני מצטער."
הוא התקרב אל פניי והתחיל לנשק אותי, הוא כרסם בעדינות את שפתי התחתונה וגרם לי לצמרמורת,
כרכתי את זרועותיי סביב צווארו והנחתי לשפתיו לקחת אותי.
הגורל כל הזמן מחזיר אותי אליו, אני לא יכולה לא לאהוב אותו.

הרגשתי את ידו עולה ויורדת על הכתף שלי, הוא הוריד את הכתפייה ומשך אותי אל המחסן.
לא מפסיק לנשק אותי,
-"הארי תפסיק"
"אני אוהב אותך"
הוא נאנח והעביר את הידיים שלו בתלתליו,
-"אני מצטערת" נשענתי קדימה ונישקתי אותו בעדינות, מנסה להרגיע אותו.
הוא נישק אותי בחזרה ואז התרחק.
נשכבנו אחד ליד השניה, -"חשבתי שזה יהיה קל לשכוח ולהפסיק לאהוב אותך, אני לא ידעתי מה לעשות"
"לנשק אותי"
הוא סובב את פניי אליו ועלה עלי בעדינות, -"אף אחד לא ימצא אותנו כאן?"
"אף אחד." חייכתי,
"את שלי" הוא חייך והוריד את הכתפיה מהשמלה, -"אני שלך."

פקחתי את עיניי בבוקר וראיתי את הארי ישן מולי, ליטפתי את הלחי שלו והמשכתי להסתכל עליו, את האמת אני לא זוכרת מה קרה אתמול, ניסיתי להיזכר ואז הסתכלתי על שנינו- היינו מכוסים בשמיכה לבנה, פלאשבאק מאתמול בלילה תקף אותי בתמונות בראשי,
אהבתי אותו, והפעם רק אותו לא אף אחד אחר.