סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 67:)))

2:24 בלילה, ישבתי על המיטה וחיכיתי שהיילי תבוא. נהדר, בטח היא נהנת עם זאיין או שהוא לקח אותה לאיזושהי מסעדה אני יודעת…. זה זאיין, וזאיין מלא בהפתעות. ולא אני לא אוהבת אותו, אם כבר חושבים על זה- אני לא אוהבת אף אחד עכשיו, כן מוזר אני יודעת.

ברגע ששמעתי את הדלת נסגרת בשקט, ואני מדגישה את הנסגרת בשקט.
יצאתי בשקט מהחדר וירדתי למטה,
-"שלום לך"
היא הסתובבה בבהלה "ה… היי, את לא ישנה? מה עם הארי הייתם בבית חולים?" היא הניחה את השקיות בצד
-"כן הוא השתחרר, מה איתך עבדת עד 2 היום?"
"כן, ואי היה קשה"
-"אה כן"
"כן למה?" היא כיווצה את עינייה והסתכלה עלי בחשדנות, -"את מריחה כמו זאיין"
"אני?"
-"יש פה עוד מישהו?" שילבתי את ידיי
"מה פתאום זאיין?" היא צחקה "מאיפה את יודעת איך הוא מריח?"
-"פשוט תחסכי ותגידי לי את האמת, אני לא אוהבת שמשקרים לי"
היא לא הסתכלה עלי, פשוט התעלמה.
"את היית עם זאיין, הוא פאקינג כתב לי מכתב ואת אמרת לי ש…"
-"אני לא חושבת שאתם מתאימים זו האמת"
"מה?"
-"רצית אמת. כן הייתי איתו ונהננו"
אני לא מאמינה, אני בחיים לא הייתי יוצאת עם האקס של אחותי, למה היא עושה לי את זה? רציתי לצרוח, עליתי למעלה בעצבים כמו תמיד, נחתתי על המיטה עם מחשבות בראשי- אני לא יכולה לאהוב גם את הארי וגם את זאיין, הרי לפני שניה לא אהבתי אף אחד. אני מבולבלת!

"אני ממש מצטערת את אומרת שאני לא יכולה לצאת עם האקס שלך? יש לך בעיה עם זה?" היא התפרצה לחדר, -"כן יש לי פאקינג בעיה עם זה שאת יוצאת עם האקס שלי!"
"זה לא אמור להפריע לך כל עוד את לא אוהבת— את אוהבת אותו.-זה ברור הייתי כזאת מטומטמת"
לא ידעתי מה להגיד לה, נמשכתי אליו כמו שלא נמשכתי אל אף אחד, גם לא אל הארי, אני מופתעת מעצמי.

בבוקר שאחרי-

היה ברור לי הבוקר שאני אלך להארי ואדבר איתו.
מלא זמן לא עשיתי את זה, אני ממש צריכה שיחה רצינית עלי ועליו, על ההמשך.
צלצלתי בדלת ודפקתי כמה פעמים, הארי פתח לי, הוא עמד עם מבט עייף ושמיכה מעליו שמכסה את כולו, אחרי שניה השמיכה הייתה על הרצפה- ואני הייתי מחוצה בין זרועותיו
"קים!"
-"היי הארי," ניסיתי לא לחייך, ניסיתי להיות רצינית.
איך שהבנתי אף אחד לא היה בבית, רק אני והוא, אני אוהבת שהכל הולך חלק.
התיישבתי על הספה, הוא הניח את השוקו החם על השולחן והתיישב ליידי, -"אנחנו צריכים לדבר"
"בייבי" הוא חייך, חושף את גומותיו, הוא עוד הפעם עושה את זה
-"לא הארי, בלי בייבי"
"מה קרה אהובה?"
-"בלי אהובה, אני באתי לדבר איתך ברצינות."
הוא העביר לי מבט של 'תמשיכי' -"אני לא אשקר אני אגיד את האמת, אני הייתי מאוהבת בך מאז שאני מכירה אותך,הרגשתי שאתה הרגשת את אותו הדבר אבל המשכתי לאהוב אותך בלי סוף, שרבנו בבית של דודה של בראד הרגשתי שמספיק. התייחסת אלי כאל 'אחות קטנה'
הפעם באמת נמאס לי, נמאס לי להסתכל עלייך ולהתאהב שוב, פשוט תפסיק להתנהג אלי בצורה יפה, תמשיך לפגוע בי. אני מבקשת"
-"למה את מבקשת משהו שאת יודעת שאני לא יכול לעשות?"
"משהו שאתה לא יכול?" נשברתי, זה באמת הכעיס אותי -"אתה התעלמת ממני כל השנים האלה, יצאת עם בנות מול העיניים שלי אמרת לי שאתה לא תשכח אותי אף פעם ואין כמוני ואחרי כל זה היית הולך ומתנשק עם מי שזאת לא תהיה מול העיניים שלי, היית מפלרטט עם בנות מול העיניים שלי! לא עצרת לשניה כדי לחשוב על איך אני מרגישה? לא הסתכל עלי אפילו, כל הזמן אני הייתי האחות שלך. כן אחות שמאוהבת בך ונפגעת כל פעם מחדש"
"על מה באת לדבר איתי?" הוא כיווץ את הגבות, מסתכל על הרצפה.
-"אני לא אוהבת אותך יותר, נעמיד פנים שלא אהבתי אותך אף פעם, אנחנו מכירים רק שלום להתראות היי ביי"
"אנחנו לא יכולים, את יודעת אני יודע שאנחנו לא יכולים להעמיד פנים שכל זה לא קרה, את מאוהבת במישהו. אני יודע"
-"כן אני מאוהבת במישהו, זה לא אתה."
הוא קם והתקרב אל הדלת, פתח אותה וסימן לי עם היד לצאת
-"אמת כואבת"
הוא לא אמר כלום, -"אני מצטערת"
"לא את לא מצטערת, את יוצאת מהבית. כמו שאמרת, לא הכרנו אף פעם, תהני עם זאיין"
"תמיד היית מאוהבת בו, אני בטוח שהוא אוהב גם אותך, לא כמוני- חרא שמפלרטט עם בנות ליידך"

יצאתי מהבית בלי להגיד כלום, לא היה לי מה להגיד, להגיד שזה מה שעשה אותי שמחה? אני לא אגיד שזה עשה אותי שמחה.
אבל סוף סוף סיימנו עם זה, אני לא סבלתי את מה שהארי עושה, מבחינתי הוא לא קיים.