סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 64:)))

התקשרתי לטקסי שיבוא לקחת אותי, אני לא סובלת פרידות. אבל הייתי חייבת לעשות את זה, הרגשתי שהוא עושה את הכל קשה, חוץ מזה ריילי לא רוצה אותי שם. מי אני שאעצור אותו?

גררתי את המזוודות על המדרכה, עושה את דרכי הביתה,
נכנסתי בדרמטיות רבה הביתה, היה די שקט. -"אמא? אבא?" אף אחד לא ענה,
הנחתי את המזוודות בסלון והתיישבתי, -"סוף סוף שקט" הוצאתי את הפלאפון מהכיס, 45 שיחות שלא נענו מהארי והודעה,

-"אז את נפרדת ממני בגלל מישהו שלא שווה שום דבר? אין בעיה. אני הופך את מה שקורה בינינו לרשמי, לא חברים יותר."
נאנחתי, אוח מה אני יכולה לעשות? קשה לי איתו. אין פלא שהוא לא שם לב מקודם…

קמתי מהספה, זה הזמן לעשות משהו. אין מצב שאני אשב כל היום על הספה ואחשוב עליו, אני צריכה להתחיל לשכוח- אני לא יכולה לשכוח אבל, הוא חבר טוב שלי ואין מצב שאני אשכח אותו.. אני חייבת להעסיק את עצמי במשהו כדי לשכוח ממנו לכמה שעות, אז החלטתי ללכת לעיר.
סידרתי את שיערי והסתכלתי על עצמי במראה, הארי לא צריך אותי. חשבתי, הוא צריך מישהי יותר טובה ממני, יותר יפה יותר חכמה, לא קנאית כמוני. אוח אני סתם משפילה את עצמי עכשיו, ועוד הפעם- חושבת על הארי.
הוצאתי את האופניים שלי מהמחסן, בפעם האחרונה שנגעתי בהן הייתי בת 6, בחופשה בפריז עם המשפחה של הארי…

*פלאשבאק*
"ג'מה תחזירי לי את האופניים!"
-"סיבוב אחרון!"
הארי עמד מאחורי, צוחק עלי.
"הארי זה מאוד לא נחמד מצידך,"
-"ג'מה תביאי לה את האופניים!"
"קחו שני תינוקות" ג'מה קמה מהאופניים והניחה אותם על המדרכה, חייכתי אל הארי, -"בואי נעלה ביחד" הוא הציע, חשבתי שיהיה כיף ונהנה ביחד על האופניים, אבל טעיתי,. הרעיון של הארי היה גרוע.
נפלנו, -"האזה!" התחלתי לזעוק לעזרה -"האזה נפל!"
"שברתי את האוזן" הוא יבב, אז זה לא הצחיק אותי, להפך זה גרם לי לבכות. -"או מה קרה?" אן הרימה את שנינו מהרצפה, -"הו הארי טיפשון קטן שלי זה כלום, זו רק שריטה."
"הוא שבר את האוזן!"
-"שברתי את האוזן אמא" הוא המשיך לבכות, אני רק ישבתי ובהיתי בו,**

יצאתי מהבית ועליתי על האופניים שלי, עצרתי מול הסטארבאקס. המקום האהוב עלי
הנחתי את האופניים על עמוד וקשרתי אותן,

"גלידת קרמל מקיאטו בבקשה" חייכתי אל המלצרית ונשענתי על הדלפק,
היא הוציאה מהמקרר את הקופסא של הגלידה ושמה על הדלפק,
-"עוד משהו?"
"לא, תודה" שילמתי ויצאתי מהסטרבאקס, עליתי על האופניים וקשרתי את השקית עם הגלידה ליד שלי,
התגעגעתי לאינגלנד פחות או יותר, השבוע שהייתי שם עם זאיין היה חלומי, טוב אני צריכה לחיות את ההווה.
עשיתי את דרכי הביתה כשלפתע הפלאפון רטט בתוך הכיס שלי, זה היה מספר חסוי, עצרתי ונכנסתי הביתה,
לחצתי על ענה.
-"הלו?"
שמעתי גיטרה, לא הבנתי מי זה מקודם ואז שמעתי את הקול של הארי,
"Tell me if I'm wrong and tell me if I'm right, and tell me if you need a loving hand to help you fall asleep tonight… and tell me if I know tell me if i do and tell me how to fall in love the way you want me too. cause i love the way you wake me up for goodess sake will my love not be enough… TELL ME IF I KNOW TELL ME IF I DO AND TELL ME HOW TO FALL IN LOVE THE WAY YOU WANT ME TO."
אחרי שהוא סיים לשיר הייתה שתיקה,
התיישבתי על הספה, מתחננת בתוך תוכי שימשיך לשיר. זה היה מדהים כמו תמיד,
-"CAN WE FALL ONE MORE TIME?"
"האזה"
-"בבקשה?"
"אני.." הכל נמחק מהזיכרון שלי באותה שניה, ואז נשמעה דפיקה בדלת.
"אני חייבת לנתק,"
-"אז התשובה היא לא?"
"אני מצטערת" ניתקתי וקמתי לפתוח את הדלת, פתחתי את הדלת וראיתי את ג'יי, באותו הרגע לא חשבתי על כלום. אפילו לא על זה שהוא עומד מולי ומדבר כמו רובוט. הוא נכנס הביתה והתחיל לצעוק עלי,
-"את שומעת אותי בכלל?!" הוא צעק והעיר אותי, "אני כזאת מטומטמת!"
-"אני יודע! מה את עושה כאן?"
"אני רבתי עם הארי, בגללך חזרתי לכאן."
-"בגללי?"
"כן"
-"למה?"

*פלאשבאק*
"האזה מה אתה מזמין?"
-"בא לי גלידה"
"קרמל מקיאטו" אמרנו באותו הקצב, צוחקים ומסתכלים אחד על השניה, -"את החברה הכי טובה שהייתה לי אי פעם"
"תודה האזה, גם אתה החבר הכי טוב שלי"
-"אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך" הוא חייך, חושף גומה שמאלית.
"אל תחשוב על זה."
-"כשחושבים על זה, אני באמת אקנא במזליסט שיזכה בך."

ואז ג'יי ליטף את ידי, מעיר אותי מהפלאשבק, -"את באמת מטומטמת."
"מה?"
-"קראתי לך שלוש פעמים, מה את עושה כאן?"
"אני רבתי עם הארי, ואני צריכה לאכול משהו אז בבקשה תבוא אחר כך?"
הוא לא לא אמר כלום ויצא מהבית.

"קימברלי!" אמא צעקה כשנכנסה לחדר, משאירה את הדלת נסגרת אחריה,
-"מה אמא?" אמרתי מתהפכת לצד השני, גוררת את השמיכה לכיווני
"חזרת! מה קרה חזרת? קרה משהו? אן התקשרה אלי שהארי בבית חולים,"
-"לא אכפת לי כבר.."
"האני, מה קרה?" היא התקרבה והתיישבה על המיטה, מלטפת לי את הראש, -"לא אכפת לי יותר מהארי. רבנו"
היא יצאה מהחדר גם בלי להגיד שום דבר, ניסיתי להירדם אך לא יכולתי… שונאת שזה קורה לי.