סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 62:)))

לא היו חדרים פנויים אז החלטתי לישון בסלון, ירדתי למטה עם המזוודה וראיתי שהסלון ריק אבל המוזיקה עדיין פעלה.
-"הוא ממשיך לפגוע בי הבן אלף"
"עוד הפעם הארי?" שאל בראד ועשה לי מקום על הספה,
-"כן עוד הפעם הוא. נמאס לי עכשיו גם החברה החדשה שלו עוד יותר עושה לי רע."
"אני אדבר איתו." הוא קם ועלה למעלה, מרוב מחשבות לא שמתי לב מה הוא אמר

אחרי כמה דקות הארי ירד עם מבט כועס למטה ביחד עם אמילי.
-"טוב לדעת שאני עושה לך רע" היא אמרה, ריילי שמע את זה וקם -"תעזבי אותה בשקט."
"ריילי אל תתערב" אמר הארי, קולו היה שבור, הוא לא הסתכל עלי וגם לא התעלם ממני.
בעטתי בספה עם הרגל ובהיתי בתקרה, הארי ליווה אותה וסגר את הדלת.
-"יש לי שיחה איתך."
"מה?"
-"אל תעני לי במה. אני רוצה לדבר איתך תעלי למעלה"
"אתה יכול להגיד לי פה."
-"אני לא רוצה להגיד לך את זה ליד ריילי."
"למה?"
-"תעלי למעלה!" הוא צעק, פעם ראשונה שהוא צועק עלי.
-"תעלי למעלה אהובה.." קולו השתנה בשניה, ההתנהגות שלו נמאסה עלי ועברה כל גבול, אבל זה לא שינה את רגשותיי כלפיו, עשיתי את מה שהוא ביקש.

בהיתי בו, בלי להגיד מילה.
הוא סגר את הדלת, הסתכלתי עליו.. הוא עדיין היה לבוש בבגדים של ההופעה. הוא פשוט היה מקסים
לפני שניה כעסתי עליו ועכשיו עוד הפעם אני נופלת בשבילו…

"אני כן מחבב אותך בצורה הזאת."
הוא סוף סוף אמר.
"בתור יותר מידידה."

עדיין לא אמרתי כלום.
הייתי המומה. כל מה שאי פעם רציתי כל השנים האלה הגיע אלי תוך שניה. ועוד הפעם אני מפתחת ציפיות סתם ככה…

-"אתה פגעת בי במשך שנים הארי,"
סוף סוף דיברתי.
-"אתה אומר את זה רק בגלל שבראד דיבר איתך עליי."

הוא התקדם לעברי ככה שהוא עמד בדיוק מולי,
היד שלו עשתה באיטיות את דרכה אל הפנים שלי והוא הכריח אותי להסתכל לו בעיניים.

"הפעם אני מבקש ממך להיות שלי, אני לא הולך לפגוע בך שוב. נשבע."

הוא נשבע! רציתי לצרוח באותו הרגע, הייתי כל כך מבולבלת מהכל. לא ידעתי מה להגיד לו, הרגשתי את הנשימות שלו על פניי
הארי מציע את עצמו לי. אבל עדיין הססתי, אני יודעת שהארי לא יצליח לקיים את ההבטחה הזאת,
הוא יקרע לי את הלב כמו שהוא עשה כל פעם מחדש עד היום. זה הרס לי את הכל, לא ידעתי אם להאמין לו

"אני נשבע לך." הוא התקרב אליי וחיבק אותי חזק. הוא נשם אל תוך הצוואר שלי, הרגשתי את הפעימות לב שלו

לא חלמתי על הרגע הזה. לא ידעתי שהרגע הזה יגיע בכלל,
הוא ליטף לי את הלחי והרגשתי צמרמורת בכל גופי. זה היה חלומי, אהבתי אותו כל כך.

עצרתי אותו והסתכלתי לו בעיניים, -"מבטיח?"
"לא. נשבע"
-"הארולד אתה.."
"מקסים?"
-"גם אבל, מה עם אמילי?"
"מה את דואגת? את איתי עכשיו"
-"לא. תפסיק"

רגע אחד רציתי אותו כל כך ושניה אחרי לא רציתי אותו.

"מה?"
-"אני צריכה הפסקה,"
"איזו הפסקה אהובה?"
-"אני לא מרגישה טוב," אמרתי ונשכבתי על הגב, -"אתה יכול לצאת?"
"את יודעת, אני לא מבין אותך.."
הסתכלתי עליו במבט של 'מה?'
"את מתנהגת כמו ריילי בזמן האחרון ואני לא ממש מחבב את כל זה."
-"אתה יכול לצאת?"
"רואה! על זה אני מדבר" הוא צעק, פניו האדימו, אף פעם לא ראיתי אותו ככה. הנה הוא השתנה, יותר טוב הוא היה עם אמילי באיזשהו מקום וכל זה לא היה קורה.
-"בבקשה הארי.."
הוא יצא וסגר את הדלת אחריו בעצבים,