סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 6:))))))))))))

"אז את כן חושבת שהוא חתיך."
"כן מה הקטע שלך?"
"איזה קטע?" הוא חייך חיוך קטן ומרגיז, לקח את הדברים שלו ויצא מהסוויטה שלי, אני לא מבינה אותו, רגע… אני לא חושבת שאני אבין אותו מתישהו.

נאנחתי וחייגתי לג'מה. "היי האני", -"היי לאב, מה קורה?"
"כרגיל את יודעת, מה איתך? הארי סיפר לי שהוא ראה אותך במסעדה". -"כן…"
"אז מה חדש?ספרי, יש מישהו, הוא סיפר לי שהיית שם עם מישהו". -"אממ כן הבן של חברה של אמא שלי אבל עזבי, סתם איזה אחד". "נו"
-"אנחנו רבנו ואני לא רוצה לדבר על זה". "רבתם? למה?"
"ג'מה אין פה קליטה.. הלו? אני לא שומעת.. ב..ביי." ניתקתי לה ונאנחתי עוד הפעם, קמתי מהמיטה ואז הפלאפון שלי צלצל. הסתובבתי, רגע לא. ממתי "ברבי גירל" זה הצלצול שלי? היי זה של זאיין. רגע מה….

הסתכלתי על הצג והיה רשום- פרי. גילגלתי את עיניי וחשבתי לעצמי, אולי זאת אחותו? או מישהי מהמשפחה? אבל לא. הוא התפרץ לחדר כיאילו שכח משהו ממש חשוב. אפילו בלי לשאול אותי. "איפה הפלאפון שלי?" הוא חיפש בכיסים שלו והפך לי את כל המיטה.
"ואו ואו ואו אני לא יודעת מה אתה מחפש, אבל זה לא פה. לך תחפש במקום אחר."
"אבל רק פה הייתי, לא הייתי במקום אחר!"
התפללתי שהפלאפון לא יצלצל עוד הפעם, "את ראית אותו?". "את מי מה אתה רוצה?"
"את הפלאפון שלי!" "את מה היא אומרת לי" הוא מלמל לעצמו. עצרתי אותו ודחפתי אותו החוצה. הוא תפס לי את היד די חזק, "אני מצטער." הוא שיחרר והשפיל מבט.
"פשוט יש לי דייט היום ואני נורא לחוץ והיא צריכה להתקשר כל רגע." הוא גירד את המצח,
"ד..ד..דייט?" גמגמתי, הרגשתי צביטה בלב.
"כן. דייט" הוא אמר בהחלטיות, נראה כיאילו הוא רוצה להחזיר לי עם מה שהיה עם הברמן.
"אני יכולה לבוא?" נפלט לי. אני לא יודעת איך סותמים, הרגשתי סתומה, יצאתי סתומה. הוא העביר לי מבט לא מבין. צחקקתי כמו מטומטמת,"אופסי, אני יכולה לעזור לך.. אם אתה רוצה, כמובן." חייכתי אליו חיוך כובש. מנסה להרשים אותו, מנסה לגרום לו להתאהב בי! ולא בפרי הזאת. השאלה היא- האם זה יצליח?

הוא יצא מהחדר כועס ועצבני, הוא טרק את הדלת אחריו. החבאתי את הפלאפון מתחת לכרית כיאילו הוא היה שם. יצאתי מהחדר וירדתי ללובי.
בדרך פגשתי את הברמן ההוא, -"היי." הוא חייך אלי חיוך ממיס.
"היי." החזרתי לו חיוך.
"הכל בסדר? איך את? אני כל כך מצטער!"
"על מה אתה מדבר?" ציחקקתי
"על ה.. ש.. חבר שלך, היה פה אתמול. או היום אני כבר לא זוכר, אוי אני, זה חבר שלך נכון?" הוא גימגם.
"היי תאט. קודם כל זה לא חבר שלי, אפילו לא קרוב." גילגלתי עיניים
"דבר שני.. אני, אני בסדר תודה." המשכתי.
"איך קוראים לך?" , "טיילר.. קים!" התבלבלתי לרגע, ידעתי שזה יבוא. "טיילר או קים?"
"קים."
"אפשר את המספר שלך?" שאלנו באותו הקצב. ממש נשמות תאומות.
"ברור"
"בטח" הוא צחק, הוא הביא לי את הפלאפון שלו ואני את שלי. רשמתי את המספר שלי והבאתי לו בחזרה. הוא הביא לי את הפלאפון והכנסתי לכיס.

חזרתי לסוויטה שלי, הרי אין לי עוד מה לעשות חוץ מלשמוע את זאין מתחיל לריב איתי. או בכללי לראות אותו. או לדבר עם ג'מה בפלאפון, או כלום. סתם לשבת על המיטה ולבהות בקירות. שיעמום!
*דפיקה בדלת* "מי זה?"