סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 56:)))
"היי קימברלי."
הרמתי את מבטי וראיתי את בראד עומד בפתח המטבח.
-"היי בראד."
"איפה הארי?"
-"מאיפה לי?" עניתי בעצבים.
הוא נעץ בי מבט מוזר תוך כדי שהוא מילא את הקומקום במים, "את החברה הכי טובה שלו ואת איתו משהו כמו 28 שעות ביום, את תמיד יודעת איפה הוא."
"הוא עם זאתי מהמועדון שהייתם אתמול." מלמלתי,
"אהה," הוא התיישב מולי והניח את הפיצה החמה שהוציא הרגע מהתנור. "אני מצטער לשמוע."
"למה?" לקחתי חתיכה ונגסתי בה נגיסה גדולה.
-"כי אני יודע שאת אוהבת אותו".
הוא לא היה משועשע מאוד כאשר ירקתי את הפיצה שלי בפניו.
"אוי אלוהים, אני מצטערת." כיסיתי את הפה כדי לא לפרוץ בצחוק. לפחות הרגשתי יותר מאושרת.
"זה לא כל כך קשה לדעת קימ. אני רואה את הדרך שבה את מסתכלת עליו. "
ממתי הוא נהיה כזה חכם?, "האחרים יודעים?"
"ריילי? לא. אני לא חושב. ואני חושב שגם הארי לא יודע. את צריכה להגיד לו."
-" אני סתם אסיים פגועה."
"את לא פגועה כבר עכשיו?"
גיליתי צד חדש בבראד, אכפתיות. הוא לא היה כל כך רע.
"כן אבל בראש שלי יש עדיין את האפשרות הקלה כי הוא מרגיש אותו הדבר. אם אני אגיד לו ואגלה שהוא לא מרגיש אותו דבר, אני אמות."
-"אבל אם תגלי שהוא לא מרגיש ככה, תוכלי למצוא מישהו יותר טוב."
"אין אף אחד טוב יותר".
-"איך את יודעת? את כל כך שקועה בהארי שאת שוכחת להסתכל לצדדים."
צמצמתי את עיני בחשדנות, "אתה מנסה לומר לי שאתה אוהב אותי? בזה מדובר?"
"לא," צחק בראד יכולתי לראות שהוא אומר את האמת.
"אני רק אומר שאת צריכה לתת גם לאחרים הזדמנות, את צמודה להארי מאז
שאני זוכר, אולי את צריכה להתרחק כדי שהוא יבין כמה שאת חשובה לו."
-"למה אתה כל כך נחמד פתאום?" קרעתי את הפיצה שלי לחתיכות קטנות.
הוא משך בכתפיו, "אני יודע שאת לא מחבבת אותי אבל אני דווקא חושב שאת די נחמדה, ולא כיף לי לראות אותך עצובה כל הזמן."
-"אני לא עצובה כל הזמן."
בראד קם, ודחף את כיסאו לאחור.
"את גם לא רואה את המבט בעיניים שלך כל הזמן."
הוא אמר ומיהר לצאת מהמטבח, משאיר אותי עם המחשבות.
כמה שהוא צדק.
וכמה שהארי פוגע בי וממשיך לפגוע בי.. נמאס לי לחכות ליום שאני והארי נהיה ביחד. אני פשוט אעבור הלאה…
אחרי כחצי שעה הארי חזר, שמח.
החיוך הפרוש על פניו היה כל כך גדול, מצד אחד שמחתי לראות אותו מחייך מצד שני- אני לא הסיבה לכך.
"הנה את!" הוא אמר במבט מודאג, "דאגתי לך."
-"כן.." מלמלתי
-"תגיד אמלי הזאת לא נראית מבוגרת? או שהיא בנוסף לכך מבוגרת כמו שחשבתי."
"היא בת שבע עשרה היא רק נראית מבוגרת יותר."
-"טוב שיהיה.." קמתי בכעס מהכיסא וזרקתי את הספל שלי אל הכיור,
הוא התנפץ למליון חתיכות, אני לא אגיד שהוא התנפץ בדיוק כמו שהלב שלי התנפץ. הוא פשוט התנפץ
תגובות (3)
תמשיכייי XD
אהבתי את המשפט האחרון ;)
שחור ולבן את כול כך צודקת ♥