סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 38:)))

-"לכי לזאיין" הוא ענה בישירות,
"הוא טס לאינגלנד"
-"אז אין לך מה לעשות כאן, להתראות" הוא אמר והחזיר את האוזניות.
"מה הבעיות שלך?"
-"סובבת את כולנו על האצבע הקטנה שלך, לא תוכלי להמשיך להנות מזה הבנת? פתאום זאיין מגיע אז את הולכת אליו ואומרת לי שנפסיק להתראות! את בכלל שומעת את עצמך? לפני שניה בהית בי שעות כבר חשבתי שיצא מזה משהו, פיתחתי אלייך רגשות ואני עדיין לא יכול להתגבר על זה! את לא מבינה שגם לי יש רגשות לא רק לך? את לא יכולה לעשות את זה! את פשוט לא יכולה להמשיך לשחק בי אני לא הבובה שלך, לכי תעבדי על זאיין או על מי שבא לך, עלי את לא תוכלי לעבוד עוד הפעם. את רואה את האחרים באים את רצה אליהם, כי אני לא מעניין יותר נכון? תתקני אותי אם אני טועה. או שלא צריך, פשוט תלכי כי את יודעת שזה נכון ואין לך מה להגיד יותר"
"תן לילדה להנות" אמר ביו והתחיל לצחוק, "FUCK THE HELL OFF"

-"אוקיי" הרמתי את ידי בכניעה, עוזבת את החדר ויורדת למטה.

אם זה מה שהוא רוצה, מי אני שאעצור אותו?

"את לא חייבת ללכת את יודעת,"
-"לא אני חייבת, הוא שונא אותי עכשיו"
"הוא לא אמר שהוא שונא אותך, הוא פשוט אמר שתפסיקי לשחק בו"
-"לא שיחקתי בו"
"ברור מה"
-"מספיק נפגעתי ממנו עכשיו גם ממך, אין לי כוח לזה"
ביו תפס לי את היד וסובב אותי אליו, "אני ממש מצטער"
-"זה לא אשמתך,"
"לא נמאס לך?" ג'יי ירד למטה והסתכל עלי, -"מה?"
"להיות ביצ'?"
"אני לא יודעת מה להגיד לך," הסתובבתי ויצאתי ישר מהבית, שומרת את הדמעות לכרית.

שמעתי שהולכת להיות מסיבה אצלהם בבית, היילי לא הסכימה לי. בטח גם לא תסכים לי ללכת למסיבה הזאת, חוץ מזה מה יש לי לעשות במקום שאף אחד לא אוהב אותי?

התיישבתי על הדשא והסתכלתי על השמש שסינוורה אותי, ואז בבום אחד התחילו להגיע אנשים, בהתחלה לא היה כל כך הרבה אבל אחרי זה באו ממש מלא.
והמוזיקה התחילה להתנגן,

באיזשהו שלב כבר נמאס לי, המוזיקה רעשה לי באוזניים לא יכולתי לעשות כלום. פשוט יצאתי אליהם ותפסתי את ג'יי שיכור ומסביבו כמה בנות, תפסתי לו בחולצה והוא שפך את השתייה עלי, -"אתה דפוק? אתה עדיין לא בגיל החוקי לשתייה!"
"מה את רוצה?"
-"אל תענה לי ככה! אכפת לי ממך"
"תלכי מכאן"
-"יודע מה? אני באה אליך בטוב ואתה בא אלי ברע? תמות"
"Same to you"
"אני שונאת אותך"
-"את יכולה לעוף לי מהבית? נמאס לי ממך נמאס לי לראות אותך!" הוא צעק, המוזיקה הפסיקה והרגשתי שכולם נועצים בי מבטים,
הסתכלתי עליו במבט של, כבר לא אכפת לי ממך, מצידי שישתה כמה שבא לו שיעשה מה שבאלו מה אני אמא שלו? מי אני שאחליט עליו. אחרי שאיחלתי לו למות, הוא אמר בחזרה אלייך.

מה שבטוח זה שהוא ממש שונא אותי עכשיו, לקחתי את המילים האלה כל כך רציני.
פשוט ישבתי על המיטה וחשבתי, חיכיתי שהמוזיקה תיגמר וכולם ילכו הביתה,