סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 133:))

הוא עצר ליד הסטארבאקס והודתי לו על הנסיעה, הוא המשיך לנסוע ואני המשכתי ללכת, ישבתי בסטארבאקס והעברתי את הזמן בלהזמין משקאות
'אני באמת מצטער על מה שקרה לך עם הארי.' בהיתי בהודעה של נייל כמה דקות, חוזרת על ההודעה בלב שלי פעם אחר פעם
לא רציתי להיות איתם בקשר, אם כבר התנתקתי אז למה להתחבר להיפגע ועוד הפעם לחזור על זה? הנחתי את האייפון על הדלפק, משחקת עם הקש
'תחזרי הביתה.'
'תחזרי עכשיו לפני שאני בא לקחת אותך משם.' גילגלתי את עיניי, אני לא יודעת מה ההורים שלי חושבים עלי, שאני בת חמש?
שעוד שניה מישהו יבוא ויחטוף אותי?
הרי, זה מה שהם רצו. רק אני עושה בלאגן ורק בגללי כולם רבים.
לא היה לי כוח להמשיך את זה, יצאתי משם ונכנסתי למונית, משלמת לו ויוצאת ליד הביניין שלי.

-"איפה היית?"
"הלכתי לחפש את עצמי."
-"קימברלי אני לא צוחק."
"הלכתי לסטארבאקס בסדר? או שגם זה אסור"
-"עם מי בדיוק הלכת לסטארבאקס?"
"מה זה חקירה?" עליתי למעלה והוא אחריי, -"אני רוצה לדעת עם מי הלכת."
"עם השכן, בסדר?" עצרתי והסתכלתי עליו -"אם את חושבת שאת תוכלי לעשות מה שבא לך בלי להגיד ולהודיע וללכת עם מבוגרים ממך, את ממש טועה. אני רק רוצה להזכיר לך שזו התחלה חדשה ואת צריכה לשכוח מהעבר. לא רוצה הארי, לא צריך הארי."
הרגשתי שאני עולה באש כשהוא הזכיר את הארי
-"מבוגרים ממני? למה אתה מכיר את השכנים? זה שאמרתי אתמול משהו לא אומר שזאת האמת אבא. ומה הקשר הארי איך הוא כל הזמן נכנס לשיחות שלנו?"
"תורידי את הווליום שלך וכדאי לך להגיד אמת."
-"אני כבר לא הילדה הקטנה שלך! תפסיק להתנהג כאילו אני חייבת לך משהו, אני עברתי את הגיל הזה ואני עברתי גם את הארי. אני לא אותה אחת שהייתה אובססיבת להארי, שלא יכלה לנשום בלעדיו, ועוד דבר שאני לא מבינה זה למה עברנו לניו יורק, עוד טעות?"
"כשאמא תבוא השיחה הזאת לא התקיימה בכלל.
את צריכה להירשם לבית ספר, אין לי את כל היום לריב איתך על העבר."
נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת, התיישבתי על המיטה שלי, קוברת את פניי בכפות הידיים שלי
אין לי מישהו שיהיה בצד שלי ויגיד לי שהכל יהיה בסדר, ואפילו אם לא יהיה בסדר. ימשיך להגיד לי שיהיה בסדר, לקחתי את הפלאפון וחיפשתי באנשי הקשר את נייל.
אולי בהמשך אני אתחרט על זה שהתקשרתי אליו
לפחות אני לא אפסיד משהו.

-"ראיתי את ההודעה שלך." דיברתי בשקט, עוטפת את עצמי בשמיכה ונשכבת על הצד
"היי, בו."
אחרי שתיקה קצרה הוא התחיל לדבר-
"את והארי ביחד?"
-"לא, אנחנו לא."
"נו באמת." יכולתי לשמוע את זה שהוא גלגל עיניים.
-"מגיע לי מישהו יותר טוב מהארי, ומגיע להארי מישהי יותר טובה ממני."
"יש מישהי יותר טובה ממך?" הוא צחק, מעלה לי חיוך קטן על הפנים
-"אני יודעת אתה לא מכיר אותי אבל הייתי צריכה לדבר עם מישהו."
"אני חושב שהכרתי אותך עם הזמן." הוא ציחקק
-"מה זאת אומרת?"
"מהסיפורים של הארי עלייך, הוא סיפר עלייך דברים ממש טובים רק שתדעי לך, לא שיש לך בך משהו רע."
-"כן יש לי.. לצערי, ולמה שאלת אם אני והארי ביחד אם אתה יודע שאנחנו לא?"
"כי אני בלונדי."
-"אה כן, שחכתי."
"אז יש לך מישהו שם?"
-"אין לי אף אחד חוץ מהורים שמשגיחים עלי כל היום."
"חבל שעזבת."
-"הארי וויתר עלי."
"אף אחד בחיים לא היה מוותר על מישהי כמוך." כל השיחה הוא רק דיבר על כמה שאני מקסימה ואף אחד לא היה מוותר על מישהי כמוני, את האמת-
לא ידעתי למה הוא מתנהג ככה, פשוט העברתי את זה, בלי "לשים" לב.
-"איפה את?"
"בחדר, שוכבת על המיטה ומנסה להירדם."
-"אני בשירותים, של האולפן."
(דמיינו את זה, מצד אחד רואים את קימברלי בחדר שלה, ובצד השני רואים את נייל מסדר את השיער שלו מול המראה בשירותים ומדבר איתה בלי שאף אחד ידע.)
"איזה עולמות שונים."
-"לגמרי, תקשיבי בו אני צריך ללכת, נדבר אחר כך אם את רוצה."
"כן ו…נייל?"
-"בלונדי."
"כן… אל תגיד להארי,"
-"מבטיח, נשיקות." הוא ניתק, הנחתי את הפלאפון על השידה ועצמתי את עיניי, מנסה לבנות תמונה של הבנים באולפן, אני לא רוצה להיתקע בעבר, נחיה את ההווה כאילו זה היום האחרון שלנו.