סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 126:)))

התיישבנו ביחד עם הצוות מסביב לשולחן, כולם נעצו בי מבטים, הרגשתי כל כך לא בנוח.
-"טוב אז אנחנו חוגגים לכבוד מה?" הארי שבר את השתיקה
"אנחנו אוכלים הארי." אמר נייל, -"אתה כל הזמן אוכל." מילמלתי לעצמי ומזגתי לעצמי מים
השאר סתם צחקו, אפילו לא שמתי לב לפרי שיישבה ליד אלינור. היא שלחה אלי חיוך חושף שיניים ביחד עם אלינור,
חייכתי אל הארי כשהוא הסתכל עלי והתקרב עם הכיסא, -"מה נשים לך?"
"אני, אני לא אוכלת בשר. טיפש"
-"כמעט שחכתי." הוא נישק אותי ברכות ליד כולם, שמעתי שמישהו מכחכח בגרון והתנתקתי מהארי, "אז קימברלי," ליאם נעל את עינייו על פניי "למה לא היית אתמול במסיבה?"
"פיספסתי משהו?"
-"לא את האמת." נייל צחק, פרי צחקה ביחד עם זאיין ואלינור קרצה לי. -"אפשר להעביר נושא?" הארי הכניס משהו לפה, לועס בפה פתוח. "לואי תעביר לי את הסלט." אלינור ביקשה, קמתי והעברתי לה את הסלט, -"תודה אהובה."
שמתי לעצמי עלי חסה וכרובית לתוך הצלחת, -"חברה שלך לא אוכלת."
"טוב קימברלי אני מתחיל לדאוג לך." זאיין קם, -"אולי תאכלי כמו בן אדם?" הוא הסתכל בעיניים שלו, -"דיי זאיין היא תאכל מה שהיא רוצה."
"סתכלי איזו רזה היא."
-"זאיין אני מבינה שאתה דואג ואני, זאת אומרת מאוד נחמד מצדך אבל אני לא רעבה."
המבטים חזרו אלי, למה הם מפריעים לעצמם בלהסתכל עלי?
הארי הוריד את היד שלו מתחת לשולחן ושלח אותה אל הרגל שלי, -"אני חוזרת לחדר." לקחתי את הכיסא אחורה וקמתי, -"כן גם אני." אמרה פרי, לוקחת את אלינור ביחד איתה, מנסות לעקוף אותי.

-"אני פרי." היא חייכה, "שמעתי עלייך הרבה." כנראה יותר מדי.
התיישבנו על המיטה, הסתכלתי על פרי, לא הייתי מופתעת. היא הייתה בדיוק כמו שחשבתי, בלונדינית, רזה גבוהה עם עיניים כחולות, נראית פחות או יותר כמו ברבי.
-"אז תספרי איך היה עם הארי." אלינור הסתכלה עלי, פרי נראתה נרגשת במיוחד
"איך היה עם הארי מה?"
-"נו." הן צחקו, "אני לא יודעת על מה את מדברת חוץ מזה, איך אתן מסתדרות עם כל המעריצות שלהם?"
-"קימברלי." היא הסתכלה עלי, "אווו היא מתביישת." כבר התחלה לא טובה פרי.
"אני אוהבת את המעריצות, מפרגנות וחמות כאלה.." אמרה אלינור, מזליסטית.
-"נו אנחנו יודעות שאתמול את והארי-"
"נייל אמר לכן?"
-"לא. רואים את זה עליכם."
"מה רואים?"
-"רואים." היא חייכה, "אני חושבת שזה לא עיניין של מישהו."
-"ואו." פרי הסתכלה על אלינור, -"תרגיעי אנחנו רק רוצות להיות בסביבה שלך ולעזור לך."
"אני מבינה את זה אבל זה החיים שלי אני חושבת."
-"טוב אז את כנראה לא מבינה מה זה לחיות עם חבר שהוא מפורסם וכל אחת רוצה אותו, והפאפרצי שירדוף אחריכם, והשאלות של המראיינים, וכולם רק ינסו להיכנס לך לחיים הפרטיים. אני רק אומרת." הן קמו ועזבו את החדר, קמות ועוזבות כמו כולם.
אני לא אוהבת.
אני לא אוהבת את זה.

"אז הולכים היום לאינשהו?" שאלתי את הארי ופתחתי את העיתון היומי,
-"אם את רוצה אז נלך."
"לא, אמרת שיש לכם הופעות."
-"מתי אמרתי את זה?"
"הארי!" זרקתי עליו את העיתון, "אני לא מבינה, סיימתם את המסע ההופעות שלכם?"
-"כ…כן. ההופעה האחרונה שלנו הייתה ההופעה שאת היית."
קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת, -"היי בו."
"בו?"
-"היי בלונדי." בילגנתי לנייל את השיער והלכתי לחדר השני, -"ממתי יש לכם כינויים?"
"מקנא בייב?" שמעתי אותם מדברים,
עברתי ליד חדר אחד ושמעתי את פרי צועקת
"זאיין! למה אתה מתערב בכל דבר?"
"בייב אני רק עניתי לטלפון שלך."
-"אבל זה שלי."
"חשבתי שאין בינינו כבר שלי ושלך, שלי זה שלך ושלך זה שלי."
דפקתי על הדלת שלהם כמה פעמים ופתחתי אותה ;"מצטערת חברים אבל אני מתה כאן משעמום. מישהו רוצה לעשות משהו?"
-"לא, אבל אם את רוצה לרדת ולשמוע מליון בנות בנות 12 צועקות את השם של החבר שלך אז.. בהצלחה."
"אני אוותר על זה. איפה לואי?"
-"עם אלינור בחדר."
"הבנתי, ליאם?"
-"לבד בחדר אוכל."
"אוקיי, תהנו. או שתמשיכו לצעוק אחד על השניה כמו שני פסיכים. אוהבת אותכם." סגרתי את הדלת והלכתי לחדר אוכל, חושבת על משהו- אני צריכה לעשות כאן משהו אני לא יכולה לשבת כל היום ולהסתכל על הארי, זה משהו שהייתי עושה לפני כמה שנים.