סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 125:))

השמש נכנסה דרך החלון והעירה אותי, הסתובבתי לצד השני וראיתי את הארי עם השיער המבולגן שלו, הרמתי את השמיכה ו… שיט.
כיסיתי את עצמי וקמתי לאט לאט, מושכת את השמיכה מהארי, -"אממ." הוא מילמל בכעס, "אין עליי כלום."
הוא ישר הסתובב אלי -"שיט."
אלוהים, הקול הצרוד שלו הורג אותי.
עטפתי את עצמי בשמיכה ואז הדלת נפתחה וחושפת את נייל לבוש בטוקסידו, הוא הסתכל על הארי ואז עלי -"אני אחזור אחר כך." הוא סגר את הדלת, שניה אחרי שהוא סגר שמענו את הצחוק שלו, -"מצוין."
"אהובה." הארי קם ועטף את עצמו בשמיכה שלי, מתקרב אלי ואני מתרחקת, הארי שוב התקרב אליי ושוב התרחקתי, אבל הוא המשיך ללכת אחריי עד שהגעתי לקיר והידיים שלו חסמו אותי. הוא קירב אותי אליו עוד קצת. כל חלק בגוף שלי הרגיש כאילו הוא עולה באש
-"זה ישאר בינינו אבל נייל כבר יודע." אמרתי, הוא הסתכל עלי במבט מופתע
"איך ידעת שזה מה שאני הולך להגיד? ונייל הוא לא בעיה."
-"כי אני מכירה אותך הארי." הסתכלתי לו בעיניים
"את זוכרת אותי אתמול נכון?" הוא אמר, גורם לי לצחוק -"כן הארי אני זוכרת." גילגלתי את עיניי, לא רציתי לחשוב על זה. אבל הארי תמיד החזיר אותי לזה.
הוא צחק ביחד איתי את הצחוק הממיס הזה שלו, חושף גומות
המגע של שפתיו רפרף בעדינות על שפתיי, הנה אני חוזרת הביתה. לטעם של השפתיים שלו, -"אני נכנס להתקלח ונרד לאכול." הוא נשק לי על המצח ונכנס למקלחת, נחתתי על המיטה עם חיוך על הפנים כשלפתע האייפון של הארי צלצל
-"הארי מישהו מתקשר אליך." צעקתי, -"הארי?"
הוא לא ענה, לקחתי את האייפון ועניתי, -"הלו?"
הייתה שתיקה
"הלו?"
"מזל טוב." זה היה נייל, לא מפתיע.
-"נו סיפרת לכולם?"
"למה נראה לך שאני אספר?"
-"אז יופי תשתוק בלונדי."
"למה נראה לך שאני לא אספר?"
נאנחתי, -"אז איך הארי? אני מפריע לכם? אתם עושים משהו?"
"כן מצויין." ניתקתי וזרקתי את האייפון על המיטה, הארי יצא ביחד עם ריח טוב, "אני נכנסת." הבאתי לו נשיקה קצרה על השפתיים ונכנסתי למקלחת, פותחת את הברז ונכנסת מתחת למים, -"שחכתי משהו במקלחת." שמעתי את הארי מאחורי הדלת, סגרתי את הברז -"מה שחכת?"
"אני נכנס."
-"ל-" הוא נכנס והסתכל עלי, ישר עוצם עיניים, -"הנה זה פה." הוא לקח את הקופסא הקטנה של העדשות המגע שלו והסתובב, "מצטער אהובה לא התכוונתי." סוגר את הדלת.