סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 124:))

גם כשיש מסיבה והארי ליידי אני לא יכולה ללכת, משהו עוצר אותי- אולי זה סימן טוב?
קימברלי תפסיקי לחפש סימנים טובים. אני צריכה להאמין שיהיה טוב בדיוק כמו שבראד אמר.
יהיה טוב
יהיה טוב
יהיה טוב
הנה אני מאמינה שיהיה טוב
אבל איפה הטוב בדיוק?

המשכתי לשבת על הרצפה בשירותים בלי לעשות כלום חוץ מלחשוב, רוב הזמן אני רק חושבת על דברים לא הגיוניים וסתמיים, כמו למשל מה היה קורה אם הארי לא היה עובר באקס פא- שמעתי את הדלת נפתחת ונטרקת. עצרתי את הנשימה כדי שלא ישמעו אותי, -"קימברלי?" שמעתי את הקול הצרוד של הארי, הצעדים מתקרבים לשירותים -"קימברלי אני יודע שאת פה. תעני לי." הוא פתח את הדלת של השירותים והסתכל למטה, עלי.

-"מה קרה?" הוא ירד על הברכיים וליטף לי את הלחי, -"מה את עושה כאן?"
"אני מצטערת הארי."
-"מצטערת?-"
"מצטערת על הכל בסדר? על כל השיט שאני עושה מסביב, אני פשוט הורסת הכל לאט לאט ואף אחד לא שם לב לזה. אני הורסת את החיים שלך, אני לא עוזבת אותך, אני לא נותנת לך ללכת למסיבות עם הלהקה אני נכנסת לחיים שלך ואני- אני פשוט מצטערת." קמתי ועזבתי את השירותים, הוא קם והלך אחרי, הצעדים הגדולים שלו עקפו אותי ועצרו אותי באמצע. "אבל- אני אוהב אותך." הוא הסתכל לי בעיניים, -"אני חושבת שאם נתרחק עוד הפעם כמו שהתרחקנו השנה זה יעשה טוב לשנינו."
"את שומעת את עצמך?"
-"אני לא רוצה שתתעצבן עכשיו הארי." ניגבתי את הדמעות, -"אתה רואה מה אני עושה לך? אני מתנתקת אותך מהמציאות, והפעם אני חושבת ששני הצדדים סובלים."
-"אז למה באת לכאן אם ידעת שזה מה שיקרה?" הוא ניסה להרגיע את עצמו ותפס חזק בידי, לא משחרר אותי -"מה יהיה מחר? נופיע בעיתונים וכל המעריצות שלכם ישנאו אותי?"
"אבל מה אכפת לך מה הן חושבות!"
-"אכפת לי יותר מדי, נכון. ואני חושבת שזה יותר מדי עכשיו, בבקשה תחזור למסיבה ההיא ביחד עם כולם, תבטיח לי שלא תתגעגע." הוא עזב את היד שלי ונאנח, צוחק בציניות
הוא לקח נשימה עמוקה, מעביר את היד בתלתלים שלו -"תבטיח לי!!" צעקתי עליו, מרביצה לו בחזה, הוא עצר אותי "אני לא יכולה להבטיח דבר כזה."
-"אין עזוב, אתה כבר בתוך זה, אתה מפורסם והכל ולאט לאט תשכח אותי." לקחתי את המזוודה שלי והכנסתי את הדברים שהיו על המיטה, -"עזוב הארי אני לא שווה את כל זה. בהצלחה בהמשך, אני מצטערת."
-"את לא פאקינג מצטערת!" התעלמתי ממנו ופתחתי את הדלת, הוא דחף אותי והתקרב אלי ,סוגר את הדלת. -"הארי תפסיק."
-"קימברלי!"
"מה? מה קימברלי?" פתאום השפתיים שלו היו על שלי, ככל שעמדנו שם ככה הארי דחף יותר חזק,
נישקתי אותו בחזרה, היד שלו הייתה על המותן שלי והוא משך אותי קרוב אליו כשהוא חייך בזמן הנשיקה. -"אני אוהב אותך" הוא לחש לי
"אני לא יכולה להישאר כאן."
הוא נעל את הדלת, מקרב את השפתיים שלי לשלו, השיניים שלו נגעו בשלי והוא דחף את הלשון שלו
אל תוך הפה שלי בנוקשות. אצבעותיו ירדו מהעורף שלי והוא ניסה למשוך אותי אליו, מרים אותי ולוקח אותי לאינשהו, נופל על המיטה ועלי. -"זה כאב."
"מצטער בייב." הוא נישק אותי שוב, הידיים שלו זזות אל מתחת לחולצה שלי,
התהפנטתי בגלל המגע שלו והוא ריכך את הלחץ על שפתיי, -"הארי."
"את מפחדת? אני לא אלחץ עלייך אם את לא-"
-"לא." קטעתי אותו, כן רציתי אותו, -"הארי אני מצטערת." התהפכנו, הוא היה מתחתיי
הקול שלו היה נמוך והעיניים הירוקות הכהות שלו זהרו, "אני רוצה אותך כל כך."
-"הארי אני אוהבת אותך."
"גם אני אותך קימברלי."
משכתי את השמיכה אליי, אהבתי אותו כל כך, לא ידעתי מה אני עושה. הייתי כל כך מבולבלת- נתתי לגורל לעשות את זה.