סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 123:))

הצרחות והצעקות כשיצאנו מהמקום, המעריצות והמאבטחים שהיו מסביבנו, -"היא בוכה." נייל צעק והתקדם אל המעריצה, כאב ראש הצרחות האלה.
-"לכי למכונית" הארי לחש לי, אני בטוחה שמישהי צילמה אותנו עכשיו ותעלה את זה ליוטיוב עם איזושהי כותרת שלא קשורה לחיים. נכנסתי לאוטו ואחרי כמה דקות הבנים נכנסו,
-"טוב אז יש כמה תנאים קימברלי."
"אוקיי, מקשיבה."
-"טוב אני אגיד לך אחר כך, דרך אגב אני ג'וו." הוא הושיט את ידו ללחיצת ידיים, "היה טעים." אמר נייל וטפח על בטנו ה"שמנמנה". -"ג'ו הוא המנהל שלנו, מנהל יחסי ציבור. אין לך ממה לדאוג." הארי הרגיע אותי.
חייכתי חיוך מזויף וגדול כדי שיראו שאני מאושרת,
אני מאושרת אבל אני מרגישה שמשהו חסר לי.
-"יש היום מסיבה, זאיין אתה בא עם….?"
"פרי."
-"פרי, נכון." ג'ו חייך, פרי? היא כזאת נוסטלגיה. אני זוכרת שקינאתי בה אז- אז! עבר זה עבר.
אני לא מאמינה שאני חושבת שעבר זה עבר, -"נייל?"
"אני בא עם אוכל." ענה נייל, הבנים צחקו. שאני אבין אני צריכה לצחוק? אה!- זה קטע של נייל שהוא במערכת-יחסים עם אוכל.
-"ליאם בא עם?"
"אני בא לבד." הוא אמר, לואי עשה קולות של בכי והארי צחק, -"זה לא מצחיק דביל." דחפתי אותו לפינה, צמוד לחלון. -"הארי בא עם קימברלי ולואי?"
"אני בא עם אלינור." כיווצתי את עיניי וההסתכלתי על לואי עם חיוך קטן על פניי- אולי עם פרי אני לא אתחבר, אבל כנראה אם אלינור כן. איכשהו יצא לי. אני שמחה שאני לא הבת היחידה שצמודה אליהם, וכנראה זה מה שהיה לי חסר- זה שאני הייתי לבד. מעניין מי זאת אלינור….

-"שתביני שאת לא חיה על תנאים כשאת עם הבנים." ג'ו הסתכל עלי ואז העביר את עינייו על הדף שהחזיק, הנהנתי
-"להארי- או לכל חבר להקה אחר מותר לשכור חדר במקומות אחרים אבל-"
קטעתי אותו "זה בסדר אתה יכול לעבור על זה. זה לא שאנחנו נלך עכשיו ונשכור לנו חדר, בכל מקרה למה אנחנו צריכים חדר?"
-"אתם חברים להזכירך."
אה נכון, באמת.
-"אם את לא רוצה להיתפס שיכורה או מסוממת ברחוב פשוט אל תצאי."
"אני לא מעשנת ולא שותה."
-"Such a classy lady." הוא מילמל לעצמו והמשיך לרשום ולסמן ווי על הדף, -"לא חשבתי שאי פעם הארי יופיע לי מול העיניים עם בחורה כמוך."
"מה זאת אומרת?"
-"הוא בקטע של מבוגרות בכלל- והגענו לרגע שאסור לי לחשוף יותר מדי פרטים על הארי. במיוחד מה שאמרתי עכשיו, שכחי מזה." הוא גרר את הכיסא לאחור וקם, אם ג'ו שמכיר את הארי 8 חודשים רוצה להכיר לי את הארי שלי, אז למה לא?
רגע, למה כן?
אני יודעת כל
פרט ופרט על הארי. זה שהוא בקטע של מבוגרות ממנו-
-"אז אני חושב שסיימנו להיום, בהצלחה עם הארי. זה כאילו שאני לא הולך להיות איתכם כל הזמן ולהגיד לכם מה לעשות." הוא חייך אלי ועזב את החדר.

-"עדיין לא הבנתי על איזו מסיבה כולם מדברים-" התפרצתי לחדר, עוצרת את עצמי ורואה שאין אף אחד חוץ מבחורה אחת עם שיער חום, רזה, יושבת על המיטה.
"היי." היא חייכה חיוך קצר
-"אממ, מי את?" שאלתי וגירדתי בראשי
"אלינור. את?" החיוך חזר לה, החברה של לואי! היא דוגמנית? היא נראית כל כך יפה-
הכניסה הדרמטית והמפגרת של הבנים ניתקה אותי מהמחשבות, משאירה את אלינור צוחקת לה צחוק מתגלגל ויפה, לא כמו שלי זה בטוח.
בסדר, הצחוק שלי היה גורם להם לעזוב את הקריירה שלהם לעלות על המטוס ולחזור בחזרה ללונדון. כל אחד לחור שלו.
אני רק אומרת שהצחוק שלי מפחיד.

במקום שכל אחד יחזור לעיניינו בלי הרבה בלאגן ורעש, הם התחילו להתארגן למסיבה ההיא. -"בואי אני אראה לך איפה החדר שלנו." היא הובילה אותי במסדרון ופתחה את הדלת, חושפת חדר מלא בשמלות ערב בובתיות ומלא עקבים, הסיוט שלי.
"בו!" קפצתי לאחור כשראיתי את לואי מאחורינו, גילגלתי את עיניי -"היי בייב." הוא נישק את אלינור על השפתיים נשיקה של חצי שניה וקרץ לה, היא חייכה אליו ויישרה את העניבה העקומה שלו. "אתה נראה… מקסים לואי." אמרתי
-"תודה, גם… את." הוא הסתכל על הנעלי בית שלי בצורת כלב, אכן מקסים. -"עכשיו לך," אלינור סגרה עליו את הדלת וצחקה. חייכתי חיוך מאולץ והתחלתי לחפש את השמלה המושלמת בשבילי, -"אז המסיבה?"
"אה, היום המתופף של הלהקה ג'וש חוגג 22." היא מצאה שמלת מיני בצבע כחול מלאה בניטים. -"איפה פרי?"
"פגשת אותה כבר?"
-"לא, שמעי היא לא נשמעת לי מי יודע מה. את יודעת"
"את תתאהבי בה בדיוק כמו שאני התאהבתי בה,"
-"עוד נראה." מילמלתי לעצמי, הלוואי ומישהו ישפוך על השמלה שלי שוקו חם ואני לא אצא היום. הלוואי.

אחרי שאלינור מצאה לי שמלה "מדהימה" ונעלי עקב שלא ראיתי מעולם, הסתכלתי על עצמי וניסיתי לעשות משהו עם השיער, -"לא פייר שהבנים לא לקחו אותנו." יצאתי מהתא הלבשה,
"זה קורה פעם ב-,"
-"הם לקחו אותך פעם?"
"לפעמים."
-"כמה זמן את ולואי ביחד?"
"שנה, את והארי?"
-"אני והארי… אני והארי זה סיפור ארוך."
יש משהו שאני לא יכולתי לכסות, החתכים שלי.
-"טוב אני מצטערת אני לא יכולה לעשות את זה." ניסיתי לצאת מהשמלה, "מה? למה?" היא הסתכלה עלי, -"אני רק מחפשת לעצמי צרות. ולהכניס את הארי לצרות, כאילו לא מספיק לי." חשפתי את הזרועות שלי, היא לקחה צעד אחורה וכיסתה את הפה שלה עם היד -"אני מפלצת אוקיי? פאקינג מפלצת." נכנסתי לתא הלבשה, מורידה את הנעלי עקב שעשו לי כבר סימנים ואת השמלה הזוועתית הזאת. אני לא יכולה לעשות את זה.
לקחתי את עצמי ויצאתי מהחדר, זורקת את עצמי על הרצפה בשירותים, מה לא בסדר איתי? למה ערב אחד אני לא יכולה להנות בשקט?
-"קימברלי." שמעתי את קולה של אלינור קורא לי, -"את יכולה ללבוש משהו מעל השמלה. זה לא יהיה אותו הדבר בלעדייך."
לא עניתי לה, אם אלינור נראית ככה, אז פרי כנראה נראית עוד יותר טוב.
ורק אני תקועה כאן עם חתכים על הידיים וצלקות שישארו שם עוד הרבה זמן, -"תסמסי להארי שאני לא אבוא היום, ואין טעם בכלל לחזור לכאן. את יודעת מה, אל תסמסי, שלא יבטל." שמעתי את העקבים שלה, מתרחקים, אני לא יוכל לחיות ככה.