סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 122:))

לא. אני לא הולכת להיות דוגמנית או מפורסמת רק בגלל שמישהו רוצה— או בגלל שחושבים שאני יוצאת עם הארי בגלל הפרסום.
הנה, אנשים שלא יודעים שום דבר עלינו. זה לא יפסק.
המשכתי לשבת באוטו בקור הזה, הדלקתי את הרדיו, כיביתי, חיטטתי להארי באייפון והנה הזמן של הפאפרצי. הם לא שכחו

ישבתי וחשבתי לעצמי למה? אולי עשיתי טעות שעברתי לכאן?
לגור ביחד עם הבנים וככה לאט לאט העולם עוד יותר יכיר אותי. ואם אני אתרחק מהם הם ישכחו אבל באיזשהו שלב יזכירו אותי, אז נלך עם זה עד הסוף. אני רק מקווה שהארי ישאר הארי ולא יחזור להיות זה שפוגע. לפחות פה יש לי את זאיין ואת שאר הבנים.
יצאתי מהרכב ונכנסתי פנימה, רואה את הבחור המעצבן ממקודם מסתכל עלי ומחייך, אומר משהו ומצביע עלי.
התקרבתי אליו -"יש לך בעיות או משהו שאני אבין."
"את באמת צריכה לעשות עם זה משהו." הוא המשיך לצחוק, -"תכריח אותי. קדימה…"
הארי התקרב אלינו ולקח אותי הצידה -"מה קרה בייב?"
"לא קרה כלום."
-"חברה שלך יכולה להיות דוגמנית."
"אהרון." הארי הסתכל על הבחור, "למה בכוח?"
-"כי אפשר לעשות עליה פאקינג מלא כסף! היא יכולה להיות הדבר הבא של אמריקה, או בכלל של כל העולם."
"חמוד, לא מתאים." אמרתי, לא רוצה לגנוב לבנים שום דבר— וגם לא רוצה להיות מפורסמת. טוב לי עכשיו, פחות או יותר.

-"נגמרו הצילומים?" שאלתי את הבנים, עמדנו במין מעגל כזה, ליאם הסתכל עלי, לואי חיפש משהו, זאיין שיחק באייפון, נייל עם הנאצ'וס והארי— מושך אותי פנימה לאחד החדרים.
”חדר איפור”
-"מה אתה עושה?"
"אני רואה שמשעמם לך ו…" הוא התיישב על הכיסא המסתובב והסתכל עלי, "אהרון לוחץ עלייך וכל השיט שמסביבך, אני מצטער אהובה כל מה שאת עוברת עכשיו, לא רק את. אנחנו איתך."
-"על מה אתה מדבר הארי?" כיווצתי את עיניי ועצרתי את הכיסא שלו, "את לא רוצה להיות דוגמנית?"
-"לא אני לא מאמינה שגם אתה!," יופי, מצוין הארי. כן תכניס אותי לעולם אחר כי זה מה שחסר לי בחיים.
"מה כואב לך בייב?"
-"אתה רוצה שאני אמות מאנורקסיה."
הוא קם מהכיסא והתקרב אלי, —"לא אמרתי את זה." הוא שלח את שפתיו אל הצוואר שלי, שותל נשיקות קטנות
-"הארי."
"מממ..בייב?"
-"תפסיק."
"למה להפסיק?" הוא צחק, מתחיל לנשק אותי בעדינות, התנתקתי ממנו -"זה לא הזמן הארי."
"אז מתי כן?" הוא התקרב עוד הפעם, לקחתי את קופסה הקטנה עם הנצנצים וזרקתי עליו, -"לא יודעת." עזבתי את החדר, מתנקה מהנצנצים, -"איפה הארי? אנחנו צריכים את הארי." נייל זרק על הרצפה את השקית של הנאצ'וס, "תודה בו." הוא קרץ,
-"בו?" הסתכלתי עליו במבט לא מבין,
"אני אקרא לך בו ואת תיקראי לי- אממ."
-"אוקיי אממ(?)"
"לא אממ!, אני חושב כאילו."
-"אתה בלונדיני."
"בלונדי! נכון, בו!" הוא חיבק אותי ורץ לבנים שעמדו מול המצלמה, -"מי עשה לך את זה?" הבנים צעקו, ראיתי את לואי צוחק, הסתובבתי וראיתי את הארי מלא בנצנצים. הוא שלח אלי מבט כועס, התקרבתי אליו ונישקתי אותו בעדינות, -"מזל טוב על הלוק החדש הארי. טיפני תנקי אותו אין לנו כאן את כל היום." אחד מאנשי הצוות צעק, לואי חייך אלי והבנים צחקו, -"אני שמח שבאת." זאיין עבר ליידי, חייכתי אליו, אני שמחה שהם שמחים.