סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 121:))

קראו לבנים לאיזשהו חדר ואני נשארתי ב"חדר" שלהם בזמן שהם הלכו. החלטתי לנוח על המיטה עד שיבואו, סימסתי גם להארי כמה פעמים אבל אף אחד לא ענה לי.
-"קימברלי הולכים לצילומים." שמעתי שהוא לוחש לי
הוא העיר אותי, -"איזה עדין אתה הארי. תעיר אותה כבר." ליאם צחק
צילומים?
-"איזה צילומים?" קמתי מהמיטה והסתכלתי עליהם, די קרובה לנייל ולואי, נייל חיבק אותי חיבוק מוזר כזה. -"נייל." הארי הסתכל עליו, "אנחנו ממהרים, קדימה שימי על עצמך משהו." הארי זרק עלי חולצה שלו, הם לוקחים אותי לצילומים שלהם? יאי.

באמצע הנסיעה אמא התקשרה אלי, -"אמא אני בדרך לאינשהו כרגע עם הבנים."
"מתוקה שלי אנחנו מתגעגעים אלייך."
-"כן אמא, גם אני…" הסתכלתי על הארי, הוא חייך אלי חיוך חושף שיניים והבנים התחילו לספר בדיחות, הארי גם הצטרף אליהם. סיימתי את השיחה עם אמא, שומעת את הבדיחות הלא מצחיקות של הארי אבל מנסה להצחיק את עצמי כדי שלא ירגיש שהוא דביל. למרות שהוא כן
-"זה היה כל כך לא מצחיק הארי." אמר לואי
"להארי יש את הבדיחות הכי לא מצחיקות." ליאם צחק
-"היי. אני אוהבת את הבדיחות של הארי" אמרתי, הארי חייך אלי, -"אוי לא אל תהיו מהזוגות האלה עוד שניה הוא אוכל אותך כאן." כעס לואי, זאיין ונייל צחקו עלינו, -"אבל אני חושבת שהוא דביל."
"כן… לא רק את."
המשכנו לספר בדיחות, מהבדיחות שלי הם ממש צחקו, לא משוויצה או משהו.

הגענו למין מקום כזה עם מלא אנשים ומצלמות, קיר לבן עם כל מני מיקרופונים.
-"וואן דיירקשן?"
"כאן" הוא צעקו והרימו יד, -"הו, מהר מהר לחדר איפור." האיש קרא להם, "בייב יש להם מכונות שתייה כאן לכי תקני לעצמך משהו, נחזור עוד מעט." מדביק לי נשיקה קצרה על השפתיים ועוזב אותי עם הבנים. -"תקחי נאצ'וס!" צעק נייל, הארי הסתכל עליו ודחף אותו הצידה, קורץ לי.

חיפשתי את המכונות ובינתיים הסתבכתי עם החוטים של המצלמות שהיו על הרצפה, -"תעצרי." שמעתי קול מאחורי, עצרתי מבלי להסתובב והוא עזר לי להיפטר מהם, מוציא אותי מכל הבלאגן הזה, "תודה."
-"כן, על לא דבר, מה את עושה כאן בכל מקרה?"
"באתי עם וואן דיירקשן."
-"דוגמנית? איך קוראים לך?"
צחקתי "כן, אני דוגמנית."
-"את צוחקת?"
"כן." הכנסתי כסף למכונת שתייה והוצאתי קולה, הוא הוריד את המשקפיים, חושף את עיניו הכחולות ומחייך אלי, -"חשבתי שאת דוגמנית." הוא סרק אותי, "חברה של הארי סטיילס." הושטתי יד ללחיצה, לעזאזל! הייתי צריכה לשתוק, פשוט לשתוק ולא לחשוף על עצמי שום פרט. עברתי למכונה השני והוצאתי נאצ'וס לנייל, -"הכרטיס שלי." הוא הושיט את הכרטיס ביקור שלו, משהו לדוגמניות, -"אני אשמח לקבל ממך טלפון, בכל מקרה את יודעת איפה למצוא אותי." הוא עזב ואז הבנים נכנסו, לבושים בטוקסידו שחור עם פפיונים, הכנסתי את הכרטיס לתוך הכיס בג'ינס והתקרבתי אל הבנים.

-"נאצ'וס." רקדתי עם השקית, הארי עצר אותי והתקרב אלי. מנשק אותי מול כל הצוות, התנתקתי ממנו בכוח -"הארי אסור לנו."
נייל לקח את הנאצ'וס שלו ופתח את השקית כשקראו להם, "אהובה תעמדי פה אוקיי?"

הם עמדו ועשו פוזות מול המצלמה ואני עמדתי בצד ודיברתי עם הבחור שפגשתי מקודם, -"הארי, חיוך." הצלם צעק, הארי היה עסוק בלהסתכל עלינו מדברים בצד, עשיתי לו פרצופים והוא התחיל לצחוק -"בדיוק! מושלם."
"אז בת כמה את?"
-"אני ממש לא בקטע של להיכנס עכשיו לעולם של דוגמנות וכל זה, אם אתה סתם רוצה לדעת אז אני בת 18 וחצי."
"מתאימה בול."
-"סליחה?"
"את באמת מושלמת."
-"אתה טועה."
"אולי שחקנית?"
-"אם אתה רוצה להרוס לי את החיים, אז למה לא?"
"שמעי ילדה אם זה לא מתאים לך מתוקונת, אז לא בכוח אבל את מפספסת."
-"החיים שלי מושלמים גם בלי זה."
"אבל את גם ככה יוצאת עם הארי בשביל הפרסום אז למה לא עד הסוף?" המשפט הזה עיצבן אותי, לקחתי את עצמי ויצאתי מהמקום, נכנסת לג'יפ של הארי, ידעתי שזה יגיע.