סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 120:))

הטיסה עברה מהר, פעם ראשונה במטוס פרטי.
הצלמים עקבו אחרינו אבל הסתירו אותי, נקווה שיהיה בסדר.
איך לקח להארי להתרגל לחיים כאלה?
הופעות, מעריצות, מטוסים פרטיים, מלונות, אנשים לא מוכרים, מאבטחים שלא נותנים לך לנשום ולזכור את כל המילים בעל פה לכתוב שירים ולנגן. איך?

כשהגענו שמענו צרחות, יצאנו מהג'יפ ונכנסנו ישר למלון.
בדרך-כלל הארי מצטלם כשהוא יוצא, הפעם אני הסיבה שהוא לא עצר להצטלם, אני עושה לו את החיים קלים.
הארי החזיק בידי והמאבטחים הלכו אחרינו, נכנסים למלון חמישה כוכבים, עולים במעלית כמה קומות ומגיעים, נכנסנו לסוויטה ענקית. ראיתי את נייל יושב עם הגיטרה בפינה של החדר הענק ומסתכל עלינו ואת לואי שישב ליידו והפסיק לדבר כשראה אותה.
-”אממ אני צריך את כולם כאן.”
המאבטחים עזבו את החדר וגם האנשים שהיו איתנו כל הדרך,
ואז ראיתי את ליאם וזאיין יוצאים מאיפשהו, זאיין עשה פרצוף והסתכל עלי. חיוך מתפשט על פניו, ”קימברלי!” הוא רץ אלי והרים אותי, ”תוריד אותה דביל.” הם צחקו, הסתכלתי על הפס הבלונדיני שלו על השיער וחייכתי אליו, -”קימברלי מצטרפת לטור שלנו. אני יודע יקח כמה זמן להתרגל אליה, ובכן היא לא קלה. אבל היא מקסימה ומדהימה וכולנו אוהבים אותה, נכון?” הארי אמר בקול עייף, ”כן אני הילדה החדשה.” חייכתי אליהם, ”נעים להכיר אותך קימברלי.” ליאם חייך אלי, חיבקתי את לואי ונייל והתיישבתי ליידם, ”אני הולך להתקלח, היה לי שבוע ארוך.”

ראיתי את נייל מסתכל עלי ומנסה להתחיל שיחה, אני חושבת שגם לואי שם לב לזה.
חייכתי אליהם, -”את מנגנת?” שאל נייל
”במה?”
-”עזבי זה נייל, שמעתי שעברת מלא עם הארי.”
”ואני שמעתי מלא עלייך ועל הברומנס שלך עם הארי.”
הוא עשה פרצוף מופתע, צחקתי וגם נייל הצטרף, הרגשתי שמישהו עולה על המיטה, הסתובבתי וראיתי את ליאם מחייך חיוך מקסים. בסוף כל הבנים נדבקו אלי עם שאלות, ישבנו ודיברנו על דברים עד שנהיה לי חם, -”יש פה מזגן או משהו? מאוורר?”
”איפה את חיה? מאוורר?” צחק לואי ביחד עם זאיין, הוא נתן לו כיף והדליק מזגן. הורדתי את הג'קט שלי, משאירה רק גופיה, חושפת את החתכים שלי.
החיוכים נעלמו מפניהם, ובדיוק הארי יצא מהמקלחת עטוף במגבת שנראית עליו כמו שמלת סטרפלס. ”תנו לה לנשום אולי?” הוא ביקש,
-”אממ, כן אני אלך להכין לי משהו לאכול.” לואי קם והסתכל על הבנים, ”להביא לך משהו?” הוא הסתכל עלי במבט מזועזע, הנדתי בראשי לשלילה
”כן גם אני צריך ללכת למקלחת.” ליאם קם מהמיטה, נייל הסיט את מבטו ממני והמשיך לנגן בגיטרה, הסתכלתי על זאיין במבט שואל
-”את.. את?” הוא שאל
”לא היה מישהו שיעצור אותי.” קמתי מהמיטה והלכתי למטבח, שומעת אותם מדברים עלי
”מצטערת, רק רציתי מים.” יצאתי מהמטבח, -”זה לא היה בכוונה לפגוע בך.” לואי עצר אותי, -”זה פשוט, חדש לי.”
הארי הסתכל עלינו ולקח את ידי, גורר אותי לחדר השני.

”אני יכול?” הוא שאל
-”מ-" הוא קטע אותי בנשיקה עדינה על השפתיים, ומשם הוא עבר לחתכים שלי על הזרועות
”הם לחצו עלייך?”
-”לא, אני אוהבת אותם.”
”תגידי לי מה קורה, בסדר? עכשיו יש לך פה חמישה אנשים שתוכלי לשתף עם כל אחד משהו אחר. רק תפתחי את הפה ותוציאי את מה שיש לך, אני פה בשבילך.”
חבל שהוא לא היה בשבילי כשהוא בעצמו פגע בי.

לבשתי את הג'קט של הארי ונשכבתי על המיטה, מסתכלת על הבנים, זאיין הולך וחוזר, נייל יושב ומנגן, ליאם במקלחת ולואי מכין לנו תה.
חמישה בנים ובת אחת בדירה, מה אני יכולה לעשות?
לקחתי את האייפון והתקשרתי לג'יין,
-”הלו?”
”היי ג'יין.”
-”היי, בדיוק לפני שעה חיפשתי אותך בבית חולים ואמרו לי שהתשחררת.”
”כן…”
-”אני שמחה, איך את מרגישה?”
”אני מרגישה בסדר.” צחקתי כשנייל עשה לי פרצוף
-”מה מצחיק?” היא צחקה ביחד איתי, ”אני, הארי לקח אותי לבנים.”
”מה?”
-”אפשר להגיד שאני עם וואן דיירקשן עכשיו.”
”אומייגאד!"
-”סורי שלא אמרתי לך מקודם פשוט-” היא קטעה אותי באמצע- ”מתי את חוזרת?”
”אז זהו שאני מצטרפת לטור שלהם.”
-”תדעי לך שאני שונאת אותך. שלחי את אהבתי לנייל ולואי, גם לליאם ולזאיין- אבל לנייל ולואי. כן”
צחקתי ”הוא כאן.”
-”הוא שומע אותי?” שמתי אותה על ספיקר, -”Hello?” נייל אמר במבטא שלו, ”היי נייל זאת ג'יין.”
”אני זוכר אותך ג'יין!”
-”אומייגאד.” נשמע כאילו היא הולכת להתעלף
”קימברלי!” שמעתי את הארי קורא לי, ”ג'יין אני צריכה לנתק. אני אדבר איתך.” סיימתי את השיחה ונכנסתי לחדר השני, ”תראי מה יש לי פה.” הוא הוציא קלטת, ”מה זה?”
”כשהיינו קטנים-” ישר ההבנתי על מה הוא מדבר, מה זה עושה אצלו?
-”אני שם את זה עכשיו.”
”לא אתה לא”
הוא יצא מהחדר והכניס את הקלטת, -”זה רודף אותי כל החיים.”
”מה זה?” צחק לואי, ”אוחח” נאנחתי, הארי הצמיד אותי אליו מנשק אותי מול כולם, -”הארי לא, לא הארי אל תקפוץ!” צעקה שלי מהקלטת ניתקה אותנו, זאיין התחיל לבכות מצחוק
”היית חמודה.” נייל הסתכל עלי ואז על המסך ”גדלת.”
ליאם הסתכל עלי ואז על מיני קימברלי, -”אני תוהה אם הילד שלכם יראה כמו מיני קימברלי או מיני הארי, אבל אם זה יהיה שילוב של שניהם אני חושב שיצא לכם ילד ממש יפה.”
המשפט של ליאם עשה אותי אדומה לגמרי, הם הסתכלו עלי וצחקו, -”איך היא מסמיקה!”
”הארי, הארולד האזה אל תאכל את זה!” צעקתי, זה היה ביום הולדת של הארי, יום הולדת חמש. הכנתי עוגה מחול ומים והוא הכניס את זה לפה שלו, ”אני צריך להכין כזה ליום הולדת שלך הארי, אני לא חושב שהשתנת.” אמר נייל, צוחק את הצחוק שלו, ליאם וזאיין היו בריצפה כבר, -”אני מוציאה את זה.” אמרתי,
”את לא מוציאה שום דבר.” הארי עצר אותי, -”אולי תפסיקו להתנשק כל שתי שניות?” ביקש לואי, תודה לואי. היחיד שהארי מקשיב לו.