סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 12:))))))))))))))

נפרדנו ממשפחת מאליק, זה היה כל כך קצר, חיבקתי את זאיין והוא התנתק מימני די מהר, "ביי טיסה נעימה" זהו, אלו היו המילים האחרונות שלו. נראה כיאילו הוא כל כך רצה להיפטר מימני. חייכתי אליו חיוך מאולץ ונכנסתי למונית, הדמעות בגרון חנקו אותי, התפללתי בתוכי שאף אחד לא ישאל שאלות. ולמזלי, היה שקט. הרגשתי רטט בכיס, הוצאתי את הבלאקברי הייתי בטוחה שזאת ג'מה אבל לא, זה היה זאיין. נכנסתי להודעה, היה רשום שם-"אני יודע שזה לא היה במקום ולא יצא איך שאני תיכננתי, אולי עוד ניפגש בעתיד, אני רציתי להגיד לך משהו אבל בסוף התחרטתי, אני חושב שזה לגמרי מגוחך ולא נכון. זאין"
לא הבנתי מה הוא ניסה להגיד לי בהודעה הזאת, אבל גם ככה זה לא משנה. לא שאני אראה אותו מתישהו,
"הם גרים בברדפורד, כמה קילומטרים מכאן, משפחה מאוד נחמדה. בהתחלה כשטרישה ראתה אותך היא שאלה אם אפשר לאמץ אותך" אמרה אמא וציחקקה בקול ביחד עם אבא, שניהם הסתכלו עלי והמשיכו לצחוק.
-"כןןן ומה את אמרת? אפשר?"
"אפשר מה?" צחק אבא
-"לעבור לגור איתם?"
"את תיהי חסרה." צחקה היילי "זה רק בגלל זאין"
אבא התחיל לצחוק יותר בקול, -"מה בגלל זאין?"
"לא כלום" צחקה אמא, אחרי כמה דקות הם נרגעו והסתכלו עלי, "יש לך רגשות אליו."
-"טוב" סיננתי והוצאתי את הפלאפון מהכיס, -"אני חוזרת, איפה את?" שלחתי לאמה אסמס, אחרי חמש דקות הגענו לשדה תעופה ויצאנו מהמונית.

הטיסה עברה ממש מהר, ואיזה קטע ישבתי באותו המושב שישב זאין לפני שבוע. לא הפסקתי לחשוב עליו, את האמת- התחלתי להתגעגע אליו. לא ידעתי למה, זה היה כל כך מוזר. כשנחנתנו לקחנו מונית וחזרנו הביתה, אבא הוציא את המזוודות מהמונית, אני בנתיים רצתי ופתחתי את הדלת, עליתי לחדר וצנחתי על המיטה, "HOME SWEET HOME!" צעקה היילי מלמטה, חייכתי ועצמתי את עיניי.

התעוררתי עם אותם בגדים מאתמול, כנראה נרדמתי מכל המחשבות..אז התקלחתי, צחצחתי שניים,החלפתי בגדים, כל התארגנויות הבוקר הרגילות וירדתי למטה, "בוקר טוב מיס מאליק" שמעתי את אבא מהסלון, הסתובבתי אליו וחייכתי חיוך מתוק, "איך ישנת?"
-"טוב, כרגיל" אמרתי והכנתי לעצמי קפה. "אמא בעבודה, אני יוצא עוד חמש דקות, אה ודרך אגב טרישה התקשרה. יותר נכון, זאיין"
לגמתי מהקפה הרותח, איזה יופי. נשרף לי הפה בגללו, למה זה קורה לי.