סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 119:))

הארי לא משאיר לי שום ברירה אלא ללכת אליו, לראות מה הוא מציע. לראות איך זה לחיות עם חמישה בנים, המסע שלי מתחיל. החלטתי מה אני רוצה, אין לי מה לעשות עם היילי וההורים שלי.
הרמתי את עצמי
לוקחת את המזוודה הכי גדולה שלי ומתחילה לדחוף לשם דברים, להפיל אותם מהארון אל המזוודה. -"מה את עושה מתוקה?"
"מתוקה הולכת להארי."
עינייה נפתחו לרווחה, -"מה זאת אומרת?"
"אמא אני כבר ילדה גדולה את לא חושבת? אני הולכת אליו." אף אחד לא יעצור אותי הפעם, אף אחד.
היא תפסה את ידי בכוח ולא עזבה, -"את הכנסת אותי לזה, את חיברת בינינו.
לא אמא אני לא מאשימה אותך אבל עברתי כל כך הרבה עם הארי." השתחררתי מהאחיזה שלה, ממשיכה לזרוק בגדים לתוך המזוודה, היא עזבה את החדר בלי להגיד לי שום דבר, וכך גם היילי, מבט מאוכזב על פניה, ממה הן מאוכזבות? מזה שאני לא יכולה להיות מושלמת?

"הארי." אמרתי, עוד הפעם מוכנה. מוכנה ליפול בשבילו
-"קימברלי? יצאת מהבית חולים?"
"כן הארי, אני.. פשוט תיקח אותי איתך אני לא רוצה להמשיך להיות פה." אמרתי בקצרה, אני מקווה שאצליח להוציא משהו מהפה שלי על מה שקרה פה, מקווה.
-"איפה זה פה?"
"בבית." התיישבתי על המזוודה, -"ב-בסדר אני אגיע." ניתקתי, עומדת מול הארון ומוציאה את הדברים האחרונים שנשארו שם, סוודר ארוך וג'ינס, החלפתי את הבגדים ואספתי את השיער לגולגול, מסתכלת על החתכים שלי ומכסה אותם עם השרוול, זה עבר.

ירדתי למטה עם המזוודה, ”לאן זה גברת צעירה?” אבא קם מהספה
”אני הולכת.”
-”את לא הולכת לשום מקום, יש לי שיחה איתך.” דפיקה בדלת קטעה את אבא, הוא ניגש לדלת ופתח אותה, זה היה הארי.
-”שלום.”
”שלום שלום, שב אדוני הצעיר.”
-”לשבת? אני, באתי לקחת את קימברלי.”
”לאן?”
-”אני לא יודע, היא התקשרה אלי.”
”שב שב.”
הארי נכנס פנימה, מסתכל על אמא ועל היילי ומחייך ”מה שלומך?”
”מה שלומך הארי?" אמא שאלה אותו, נאנחתי והתיישבתי בסלון מול הארי, מסתכלת עליו מסתכל עלי, -”אז…” אבא עבר בינינו והתיישב ליידי. ”הארי איך שאתה מכיר את קימברלי, היא קצת בעייתית אבל אני אוהב אותה ו..” טעות להתחיל ככה משפט. -”אני חושב שהיא צריכה קצת זמן עם המשפחה.”
”אני צריכה קצת זמן עם המשפחה? אתה צריך קצת זמן עם המשפחה. אני כל היום בבית! איך אתה-” הוא קטע אותי במבט ”הארי בן אדם עסוק את צריכה להבין. הוא מפורסם, הוא לא ההארי שהיה שלך קימברלי. תתבגרי טיפה" ניסיתי לא ליצור קשר עם אף אחד, עיניי טיילו בכל מני מקומות בבית, -”א-אין לי בעיה לקחת אותה.”
”מעשה פזיז. טעות חיים” אבא דיבר עם הידיים ”לקחת אותה? כדי שהיא תהרוס לכם את הקריירה?” אמא התערבה, היילי עלתה למעלה, פגשתי בעיניים הירוקות של הארי בלי שום כוונה. הוא השפיל מבט ושילב את ידיו -”למה את חושבת שאני הורסת הכל?”
”אני לא, מתוקה את לא מבינה שהוא בן אדם עס-”
-”תתנו לקימברלי להחליט.” הארי קטע את אמא
”רעיון גרוע הארולד.” אמר אבא, גילגלתי את עיניי- אני מוכנה להיות איתם. לא אומרת שיהיה לי קל אבל לא קשה כמו עכשיו, בכל מקרה אני לא יודעת מה אני עושה, אני נותנת לגורל להחליט. ”אני לא יודעת.” הטלפון של הארי צילצל והוא קם, מדבר במהירות ומסיים את השיחה. הוא הסתכל עלי, מחכה לתשובה כמו כולם.
”אני פשוט אעזוב..” קמתי והסתכלתי על אמא ואבא, לוקחת את המזוודה שלי ונעמדת ליד הארי. -”את בטוחה?”
”לא יודעת.”
אמא קפצה עלי בחיבוק, לא החזרתי לה. עמדתי שם מסתכלת על הארי ואבא, אכזבה הופיעה על פניו של אבא, היה היה פוקר-פייס. זה יהיה לא קל….

נכנסתי לג'יפ השחור של הארי עם המאבטחים, ”אנחנו נשמור את זה בסודיות.” אחד מהם אמר לי, -”סליחה?”
”את המערכת היחסים שלך ושל הארי.”
”אל תחששי מהמעריצות שיראו אותכם ביחד. בשבועות הראשונים אולי ישימו לזה לב אבל נרחיק אותך מהכותרות, למרות שכולם כבר מכירים אותך. דיל?”
הנהנתי, הוא חתם על איזשהו דף והכניס לתיקיה, הארי לקח את ידי ושילב אותה בשלו, -”את תתרגלי.”
מזמן לא החזקנו ככה ידיים, אני מרגישה שהכל חוזר אלי. בצורה טיפה שונה.