סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 111:)

-"אם הארי יראה אותנו ביחד הוא יתפוצץ."
"את לא רוצה שהוא יראה אותנו ביחד?"
-"אתה חושב שאני אצליח להיכנס למאחורי הקלעים?"
"למה?"
-"אני מתגעגעת אליו."
"או הבעיה הזאת, אצל כל בחורה שהיא מתגעגעת לאקס שלה."
-"הארי הוא יותר מאקס."

הוא הסתכל עלי מלא זמן, בלי להגיד לי שום דבר, רק… הסתכל. במבטים שונים, הבעות שונות, ישב והסתכל עלי
ואני לא הוצאתי מילה, הסתכלתי עליו לפעמים כדי לבדוק אם הוא עדיין מסתכל עלי
-"מה קרה?" שברתי את הקרח,
"אם קורה לך משהו תדברי איתי. אני מבטיח שאני אבין." הוא מציע את עצמו?
קים את קופצת יותר מדי גבוה, למה מציע? מי אמר שהוא מציע?
לא רציתי לספר לו שג'יין מקנאה בי בגללו, ובגלל הארי… ובגלל זאיין, וגם בגלל ליאם. אבל על ליאם עוד לא סיפרתי לה, וגם על נייל. את מי פיספסתי? את לואי? ללואי יש חברה.
לא שאני מתכננת משהו,
אני לא, חס וחלילה.
-"נתקעתי במלצר כשהלכתי לאכול, כי הייתי עצבנית."
"למה היית עצבנית?"
-"כי אני חושבת יותר מדי."
הוא התקרב אלי, לוקח את ידי ומלטף אותה בעדינות, -"עשיתי דברים עם הארי שאני לא אשכח בחיים, כי הוא היה החבר הרציני הראשון שלי, לא שהיו לי עוד חברים לפני. כי הוא שמר עלי, הוא פחד עלי. הוא חשב שאני אחותו הקטנה"
"את בטוחה שאת רוצה לבוא איתי להופעה?"
-"כן." הייתי כל כך בטוחה, כמו שלא הייתי בטוחה בחיים. מגיע להארי לראות אותי עם מישהו חדש, כמו שאני הייתי רואה אותו עם בחורה חדשה כל שבוע, ג'יימס נראה הטעם שלי, אני לא מעריצה של בחורים בלונדיניים אבל יש בו משהו, שאני אוהבת
אני כן התגעגעתי להארי, לראות את הפנים היפות שלו עוד הפעם, אבל גם שנאתי אותו.
עדיין היה לי משהו אליו, טיפת שנאה כזאת
אולי בגלל שהוא פגע בי
ניצל אותי
בגד בי
אולי?

יצאתי ביחד עם ג'יימס מהמלון, לחנויות ובסוף היום לשבת בים, הנחנו את השקיות על החול והתיישבנו, נהנים מהרעש של הגלים ושל המים שמכסות את הרגליים היחפות שלנו,
-"סיפרתי לך על האהבה הראשונה שלי, עכשיו תורך."
"הסיפור שלנו די מצחיק, קראו לה קימברלי."
למה לכל העולם קוראים קימברלי?
הצמדתי את רגליי אל גופי ושיחקתי עם החול הרטוב, "אבל היא סתם עבר מתוק. עברתי איתה דברים אבל לא דברים דברים, כמו נגיד.. שאת עברת עם הארי."
הסתכלתי עליו במבט של הבנתי וחייכתי אליו, מזליסט.
היא סתם עבר מתוק בשבילו, הארי הוא עבר שתוקף אותי בעתיד, כל יום, כל בוקר, כל שנה, כל שניה מהחיים שלי. -"יצאתי עם כמה בנים בחיים שלי, וכולם איכשהו בגדו בי, ויש איזושהי היסטוריה לא כ"כ נעימה איתם. חוץ מליאם שהיה מתוק,"
"אני יכולה לשאול אותך משהו?"
-"שוט."
"הארי במילה אחת?"
-"מילה אחת לא תשלים את הארי, אני לא יודעת."
"תמצאי איזושהי מילה, שמתאימה."
-"אני לא יכולה," צחקתי, -"כי הוא, אני אוהבת ושונאת אותו, וחשבתי שאין כבר הארי אבל זאת רק ההתחלה."
ג'יימס צייר לב על החול, -"פגעתי בעצמי פיזית כל כך הרבה פעמים בגללו, רק אם הוא היה יודע שאני עושה משהו בכוונה כדי לפגוע בעצמי הוא היה משתגע."
"את פגעת בעצמך?"
-"כן, אבל הפסקתי כי שמתי לב שלא יוצא לי מזה שום דבר. שהוא לא יפול בשבילי כמו שאני נפלתי בשבילו."
"את הבחורה הראשונה שמספרת לי דברים כאלה, את לא יודעת מה זה עושה לי לשמוע אותך אומרת שפגעת בעצמך." כן, פגעתי בעצמי הרבה פעמים בגלל הארי,
ערב אחד כשישבנו אצל בראד הרמתי את השרוולים בגלל שהכנו אוכל, ובראד עצר אותי והסתכל על החתכים שהיו על הזרוע שלי, והוא נשבע לי שהוא לא יספר.
כשאני חושבת על זה, בראד שמר את הסודות שלי ולא סיפר לאף אחד, לא שאני יודעת, אולי הוא סיפר למישהו אחר אבל לא להארי. עם כמה שהיה לו קשה הוא שמר את הסודות שלי. הארי הפך אותי ללא נורמלית

זה היה היום של ההופעה, אני וג'יין עדיין לא מדברות, וג'יימס הפסיק לחפש אחרי אבא שלו כי הודיעו לו שהוא בארץ אחרת בכלל ולא נמצא בהוואי כבר הרבה זמן.
עמדתי מול המראה וג'יימס עמד במקלחת, מסתכל על עצמו ונוגע בשיער שלו, מעמיד אותו לקוצים מושלמים
התלבשתי די חשוף, זה לא הפריע לג'יימס. לא שזה היה אמור להפריע לו
אני רגילה לזה שהארי היה מתלונן על מה שהייתי לובשת בין אם זה שורט ממש קצר או חולצה חשופה, -"תתכונן להרבה צרחות."
הוא צחק, אני הולכת לצאת משם עם הרבה כחולים, וגם ג'יימס.
הלכתי הצידה ונתקלתי בג'יימס שיצא מהמקלחת, הסתכלתי עליו בשקט, רגע די מביך, חיבקתי אותו חיבוק קצר ושילבתי את ידי בידו, מוכנים לצאת. .