סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 106:))

ישבנו לארוחת ערב ביחד, אחרי שג'יין הלכה היילי התיישבה לידי, אהבתי שקט אבל לא שקט כזה, אף אחד לא דיבר.
כל אחד מילא לעצמו את הצלחת והתחיל לאכול
-"אבא איך היה בעבודה?"
הוא הנהן בראשו
"את באה איתנו להוואי?" שאלתי את היילי, היא הנידה בראשה, יופי אף אחד לא מדבר.
-"אבא…."
הוא קירב את הספל לשפתיו ולגם לגימה ארוכה כדי שהוא לא יוכל לענות על השאלות שלי, המבט שלו היה עייף, -"סיימתי." קמתי מהשולחן ועליתי למעלה, אף אחד לא אמר שום דבר. אני לא אוהבת שינויים, במשפחה בעיקר.

אני צריכה למצוא מישהו שמבין אותי, שידבר איתי על דברים, אם אני אעשה צעד ואחזור להארי זה יהיה צעד שגוי. אני לא יכולה להיכנס לו עוד הפעם לחיים, במיוחד לא עכשיו, הפעם אני אגיד לא. זה לא יחזור להיות מה שזה היה מקודם. לא משנה כמה שירים יכתבו עלי

דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיי
-"מתוקה, ממה את מאוכזבת?"
"כמעט מהכל," צחקתי "אז הארי כתב עלי שיר, וזה לא מעניין אותי מה יחשבו עלי אני פשוט לא רוצה להיכנס לו לחיים עוד הפעם, ואבא השתנה, לא משנה בגלל מה בגלל העבודה או בגלל שעברנו לפה. שום דבר לא יחזור."
-"תעשי מה שנכון לך לעשות, את לא חייבת לחזור אליו במיוחד עכשיו כשהוא התפרסם." היא ליטפה לי את השיער -"ג'יין חושבת שנועדנו." צחקתי
אמא הסתכלה עלי במבט דואג "יכול להיות אבל את לא יודעת את זה. אם את מרגישה שזה לא זה, אז זה לא יהיה זה." היא חייכה, -"עכשיו תתחילי להתארגן, אני צריכה לעשות כמה סידורים, אני אפגוש אותך בשדה תעופה."
נשמע לי מוזר, סידורים באמצע החיים. לא מספיק יש לנו חופשה עכשיו גם סידורים,.

עמדתי מול פסי הרכבת
מחכה לרכבת שלי, אמא שלחה לי הודעה -"אני בדרך."
הכנסתי את האייפון לתוך הכיס, היה אפשר לראות את הרכבת מרחוק מתקרבת אלי,

-"כן אמא, כן לקחתי הכל. גם אני אותך, כן גם אני אוהב אותך אמא." שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי וראיתי נער, שיערו היה בלונדיני עם שורשים שטנים ועיניו ירוקות.
חייכתי אליו והתיישרתי, לוקחת את הדברים שלי ועולה לקרון.

הוואי. אני מקווה שיהיה טוב, ולא משעמם.

התיישבתי באחד הכיסאות והנחתי את רגליי על הכיסאות שהיו מולי, הנער ההוא התיישב לידי והוציא את האייפד שלו מהתיק, היה די קריר, חיטטתי בתיק שלי ולא מצאתי את הקפוצ'ון. -"שיט שחכתי אותו."
"מה קרה?"
המבטים שלנו נפגשו, משהו בקול שלו גרם לי לצחוק, -"בריטניה." קראתי לו, "היי אוסטרליה."
פגע בול!
-"שחכתי את הקפוצ'ון שלי בבית."
הוא הכניס את ידו לתוך התיק שלו והוציא ג'קט בייסבול, -"את יכולה לשמור אותו."
-"תודה בריטניה."
"אין בעד מה, אוסטרליה." הוא תחב את האוזניות לתוך אוזניו והפעיל משהו, נראה כאילו הוא לא רוצה לשמוע אותי, בריטים.
הגברת עם העגלה שלה עברה ליידנו ושאלה אם אנחנו רוצים לקנות משהו, -"בקבוק מים, שחכתי בבית." איך אני יוצאת מהבית בלי שום דבר? איך?
רק לי יכול לקרות דבר כזה.
"שני בקבוקים בבקשה." הוא הוציא כסף, הוא הביא לי בקבוק אחד. -"מה?"
-"בשבילך."
"תודה בריטניה."
איך זה שתמיד אני נתקעת עם בריטים?

-"כן אמא?"
"בייב, את ברכבת כבר?"
"כן אמא." עניתי לה בקצרה, העברתי ל'בריטניה' מבט וגילגלתי עיניים
-"אני בדרך, אני אגיע כבר כשאת תיהי בשדה תעופה כנראה. זוכרת איזו תחנה לרדת?"
"כן אני זוכרת," ניתקנו את השיחה אחרי כמה שניות. הנחתי את ראשי על החלון ועצמתי את עיניי, -"לאן את טסה?"
"הוואי." עניתי לו, -"אתה?"
"זה יהיה מוזר או שאת תחשבי שאני אשקר, אני טס להוואי." הסתכלנו אחד על השניה במבטים מוזרים כאלה, -"אבל אני שמח." הוא חייך חיוך חושף שיניים
"באמת?" -"כן, נבלה ביחד."
אז בטוח לא יהיה משעמם, -"אתה מכיר את הוואי?"
"חברה טובה שלי" הוא צחק, "אני מקווה שאין לך שם בתיק מלא דברים שיתפסו לי את הסוויטה."
"הוו, ישירה, סוויטה, איתי?" הוא שלח לי מבט מפלרטט, -"אנחנו עוד נראה." הנחתי את ראשי חזרה על החלון ועצמתי את עיניי. אם כבר פגשתי אותו, Lets make history!-