סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 104:))

"קימברלי:" צעקה מלמטה העירה אותי מהמחשבות, ירדתי למטה וראיתי את ג'יין עומדת ליד החלון, -"מה קרה?"
"הארי קרה."
מה עכשיו?
התקרבתי אל החלון, עמדו שם מלא כתבים ועיתונאים ופפארצי עם מלא מלא פלאשים, כן, זה מה שהיה חסר.

-"תשמעי, אם דופקים אל תעני."
"דיל."
סגרנו את החלונות והוילונות והתיישבתי על הספה, רק הפלאשים שיחקו תפקיד, וזה היה כל כך צפוי שמישהו ידפוק בדלת, דפיקה אחת.

אחרי 10 דפיקות כאילו הולכים לשבור לנו את הדלת ג'יין קמה והתחילה לרוץ מצד אחד לצד שני, -"אני לא יכולה לסבול את זה יותר. זה יגמר?" היא צעקה לי,
יופי מצוין עכשיו גם הם יודעים שיש פה אנשים. רק חסר לי שיקחו אותי לראיון ואני אהיה בעיתונים וכל העולם ידע עלי,
זהו. החיים שלי נגמרו

אז החלטתי לקחת את זה עד הסוף, פתחתי את הדלת, קפצו עלי 30 אם לא יותר- צלמים, פלאשים מכל עבר, ושאלות.
יותר נכון- צעקות
-"כן?" סידרתי את השיער,
"חברה חדשה?"
"מה עשיתם?"
"מאיפה הארי סטיילס מכיר אותך?"
"כמה שנים אתם יוצאים?"
"כמה זמן אתם מכירים?"
"את בהריון ממנו?"
"בת כמה את?"
"בת זוג חדשה להארי סטיילס! באם! נתפס על חם." אחד צעק, -"אני לא מכירה אותו, כנראה החברה הישנה שלו גרה כאן, לכו תחקרו אולי תרוויחו עוד איזה 10 דולר מסכנים." סגרתי את הדלת עליהם, -"זה לא עובד עליהם."
"מה אכפת לי?"
-"מה?"
"תעשי לי טובה תגידי שאת חברה של הארי. בבקשה?"
-"ממש אבל ממש לא." היא סירבה, "אבל לפני שניה היית מאוהבת בו. מה קרה עכשיו?"
-"אני לא רוצה להיות חברה של הארי."
"מה את רוצה תגידי לי, מה את רוצה?"
-"למה את מדברת אלי כאילו אני הזמנתי אותו לכאן ואמרתי לו מה לעשות?" היא צעקה,
"ואת מוזמנת לצאת לי מהבית ולא לחזור.
את לא חייבת לי אבל חשבתי שאת חברה שלי ושתעזרי לי." צעקתי עליה, הקול שלי התחיל לרעוד.
הארי פשוט הורס הכל, בשניה אחת.
לא משנה מה ואיפה, איפה שהוא נמצא הוא הורס הכל. הלכתי בסלון, מנסה להעלים את הדמעות. -"כנראה הייתה להארי סיבה לעזוב אותך ולבגוד בך." היא הסתכלה עלי ויצאה מהבית, לעזוב אותי? לא אני לא חושבת, למה כפי שאנחנו רואים עכשיו הוא רוצה לחזור אלי על ארבע.
אבל עכשיו המשחק השתנה, אני כבר לא צריכה אותו.

ניגבתי את הדמעות ועצרתי במדרגות כששמעתי את הדלת נפתחת, הסתובבתי וראיתי את אמא נכנסת. -"מתוקה שלי את בבית, ראיתי בדרך את ג'יין ועוד כמה צלמים. מי בא לבקר בשכונתינו היפה?"
"החיה."
-"מה מותק? לא שמעתי." היא הניחה את הדברים שלה על השולחן, -"הארי, הארי בא לבקר."
"הא- הארי החבר הישן?"
כן אז הוא נהיה כבר חבר ישן.
"מלא זמן לא ראיתי אותו מאז הפרסום."
-"את יודעת איך זה שמתפרסמים, אבל הארי היה ככה כל החיים. אז למה חזרת מוקדם?"
ניסיתי להעביר נושא,
"מתוקה החלטנו לקחת חופש ולטוס להוואי."
"הוואי? חופש? השנה רק התחילה."
-"מלא עבודה, אבל זו לא חובה. רק אם את רוצה"
תודה אלוהים!
בדיוק זה מה שהייתי צריכה, חופשה להוואי, לנקות את הראש מכל הבלאגן שקורה.
כמעט שחכתי על האודישנים עם הבנים בקאמפ ההוא- הראש אומר לא ללכת, והלב אומר להירגע ולחשוב, לחשוב על מה? על ג'יין ולהתחנן עוד הפעם?
-"אני רוצה."
"תזמיני סושי או פיצה, אני אעלה למקלחת." היא חייכה אלי ועלתה למעלה, דברים טובים באים בדיוק אחרי שקורים דברים רעים.

המשלוח הגיע, פתחתי את הדלת והשליח העביר לי את הקופסא.
-"טיפ." חיפשתי בכיסים, -"אני אעלה שניה למעלה.."
"לא צריך." הוא חייך והשפיל מבט, "אני אסתדר גם בלי טיפ."
-"תודה"
"תמשיכי להזמין." הוא קרץ, -"כן אני אזמין, כש.. לאמא שלי לא יהיה כוח. אני יכולה לעבוד על זה"
הוא צחק, -"להתראות." סגרתי את הדלת והנחתי את המגשים על השולחן,

-"זו הייתה השיחה הראשונה שלך עם שליח פיצה."
אמא הופיעה מאחורי עם מגבת על ראשה
"כשלאמא שלך לא יהיה כוח הוא יבוא ויביא לך אוכל גם בלי שתשלמי לו טיפים." היא עשתה פרצוף מתרשם, -"אמא."
"כשאני הייתי צעירה שליחים לא היו מתחילים איתי."
-"בזמנך היו שליחים? רגע היה פיצה בכלל?"
"איך את מעזה גברת צעירה?"
צחקנו, -"מה את חושבת עליו?"
"על מי? על השליח? הוא בסדר, אפשר לחשוב שיצא מזה משהו. נתחתן ונגור עם שני ילדים באחוזה, באינגלנד. זה לא כאילו יקרה משהו"
-"קימברלי את לא יודעת מה יכול לקרות. אני הכרתי את אבא בטיסה."
"זה מצחיק."
-"זה יכול לקרות בכל מקום, גם אם הוא שליח פיצה או סולן להקה, או סתם שכן."
"ביי אמא." עליתי למעלה, רק לא לשמוע את זה, אני לא הולכת להתאהב, או להיפגע, ועוד הפעם להתאהב. כי כשאנחנו נופלים אנחנו נפגעים, לא משנה ממה. מבן אדם שאנחנו אוהבים או מהרצפה, זה כמעט אותו הדבר.