(סיפור ישן…בבקשה עזרה בשם…)

אוקיי, קודם כל היי!
חחח זאת פעם ראשונה שאני כותבת כאן וזה סיפור שכתבתי שנה שעברה ,ואתם יודעים, משתפרים ויש עוד לאן לשאוף :) אזז סליחה מראש אם רמת הכתיבה תהיה נמוכה…
************
"נטע!" קראה אמא "רדי למטה!" -אוקיי,אם ננתח את המצב הזה,זה יכול להעיד על שני מצבים. או שעשיתי משהו לא בסדר-דבר שקורה הרבה פעמים בזמן האחרון, כמובן שמבחינת אמא שלי כי לדעתי אני ילדה מאוד נוחה ומחונכת (לפעמים). והמצב השני הוא שעשיתי משהו בסדר,ואז בצורה הוגנת ומוצדקת, מגיע לי פרס,הפתעה או משהו בסיגנון. אבל לפי קולה של אמא (שלצערי-ניפץ לי את האשליות) אני יותר בסיגנון של האופציה הראשונה. "את באה?!" קראה אמא בחוסר סבלנות, ואני מהבהלה ניתקעתי בדלת של החדר וצעקתי בחזרה "כן! כן! אמא אני באה!" שיפשפתי את מצחי 'לאנשים בבית הזה אין סבלנות' -חשבתי לעצמי תוך כדי שאני יורדת במדרגות.
"נטע'לה" אמרה אמא בחיוך שצריך משהו "אני צריכה שתשגיחי על שירה"-ידעתי שאמא צריכה שאעזור לה במשהו. בכל זאת,אני הבת הבכורה במשפחה. ואני לא מצפה ממיכאל שישמור עליה,כי אני זוכרת בדיוק מה קרה בפעם האחרונה שהוא שמר עליה-וזה דבר שאני מאוד אבל מאוד רוצה לשכוח. "אבל,אבל אמא!" אמרתי בקול מתבכיין "שאליה ישמור עליה! הוא כבר בכיתה ו' והוא אפילו יודע להכין חביתות מצויינות בעצמו". אמא הסתכלה עליי שוב ומיד קבעה "את שומרת עליה והעיניין סגור!".