(סיפור ישן…בבקשה עזרה בשם…)

"אוף איזה עצבים!" אמרתי בקול אחרי שאמא יצאה מהבית כדי ש'חס וחלילה' לא תשמע.
"זה לא פייר!" נחתתי על הספה מלאת הבגדים בכבדות ונשמתי עמוק כדי להרגע (זה מה שאני עושה) -את הרעיון ה"גאוני" הזה המציאה אופיר חברתי הכי טובה, כשאני עצבנית פשוט לנשום עמוק.
פיתאום הטלפון שלי צילצל, "אני מקווה שזה משהוא סביר, אין לי כוח לחפירות" אמרתי לשירה שהייתה עסוקה בטלוויזיה ולא ממש ראתה באמירה שלי עיניין,בהתחשב לעובדה שהיא בת שלוש.
על הצג היה השם:'שקד', הייתי בשוק "אני לא מאמינה..! זה שקד מהכיתה שלייי! הילד הכי מושלם שקיים עלי האדמות!" התחלתי לנשום,פנימה והחוצה,פנימה והחוצה עד שהחלטתי לענות-כי פחדתי מיזה שלבסוף הוא התייאש וינתק.
"ההלו…הלוו?" גימגמתי.
"הלו? נטע? שמעתי את הקול שלו אומר את השם שלי והסמקתי.
"כן זאת נטע"-ניסיתי להשמע הכי נורמאלית שיש-דבר שלא ממש עבד "מה שלומך?",
"בסדר" הוא ענה -וכרגיל בתשובות קצרות. חיכינו שננו שמישהו ימשיך את השיחה הכל כך מביכה הזאת, ולבסוף אמרתי "אה שקד, רצית משהו?"
-"את האמת שכן,תשמעי,את זוכרת את העבודה בזוגות בספרות?"
הוא שאל ואני התאכזבתי שזה נושא שקשור ללימודים.
-"כן אני זוכרת,מה עם זה?"
-"אז…את יכולה לעשות אותה לבד? פשוט יש לנו תורניר כדורגל עוד יומיים ואני לא יכול לפספס את זה"
-"אה..טוב, אז אני עושה את זה לבד כאילו?"
-"לא בכאילו,באמת,את יכולה לעשות אותה? בבקשה?"
-"טוב,אוקיי,בסדר"
-"אחלה ! יאללה ביי!" הוא ניתק.