סיפור חיי

אז.. היי קוראים לי נוי פיין.. טוב בערך זה הספר שלי יותר נכון של הלהקה שלי, אם אתם לא מכירים אותי אני מלהקת the stars אנחנו בערך שלוש שנים ביחד.. רוצים לדעת איך זה קרה ? .. אז האמת זה קרה בבית בחולים שהייתי חולה בסרטן אבל הסיפור האמיתי שלי אפילו לא מתחיל פה הוא מתחיל הרבה יותר מוקדם .
הכל התחיל ליפני ארבע שנים
* * *
"נוייי" .. אמא קראה לי "מהה" עניתי לה חצי מתה שכבתי לי עוד במיטה היא צעקה לי "קומי את תאחרי עוד לבית ספר" הסתכלתי בשעון שלי וראיתי שהשעה 6 וחצי.
קמתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת, שטפתי את הפנים וצחצחתי שיניים שעברתי במסדרון ראיתי את אחותי ישנה חייכתי אבל לא הערתי אותה.
ירדתי למטה וראיתי את אמא שלי שותה כוס קפה, שאלת אותה " מה את עושה פה , את לא בניו יורק ?" ( אנחנו חיים בישראל ) " הייתי לא מזמן " היא ענתה לי , "הניתוח נגמר מהר מידי" המשיכה ואמרה, הסתכלתי עליה במבט לא מבין והיא גלגלה לי עיניים ואמרה " הוא מת " הסתכלתי עליה המומה, איך היא אמרה דבר כזה בכזאת פשטות ? היא קלטה את המבט שלי ואמרה לי תרגעי זה לא כזה נורא.
עניתי לה איך דבר כזה נורא יכול להיות לא נורא ? ואיך דבר כזה בכלל קרה ?? את לא המנתחת הכי טובה בעולם ?!
היא ענתה בהתנשאות "כן, אני כן אבל הפעם לא רצו להקשיב לי .. הרי אני לא עובדת לבד יש עוד מישהו קוראים לו שי קאוול " . "מזה קשור?" שאלתי אותה היא ענתה לי " היינו צריכים לקחת איבר של מישהו אחר, מישהו גוסס והוא פשוט לא נתן לי . עצרתי אותה " רגע, למה קאוול זה מוכר לי ? " זה מה שחשוב לך ?" שאלה אותי לא עניתי לה אבל בכל זאת המשכתי להקשיב.
"אז ככה את מקשיבה?" היא אמרה לי . "כן" ענתי לה היא חייכה זו בין השיחות הכי ארוכות שהיו לנו. "אבל את יודעת שהוא צודק נכון ? , הבן אדם הזה היה חי! היה לו עוד זמן ועוד סיכוי לחיות ! " המשכתי והוספתי
"זה שחי עכשיו כי גסס ולא רצו לקחת ממנו איברים היה עני, שי נתן לו את הטיפול הזה בחינם את יודעת כמה מיליונים הפסדנו?" היא אמרה לי .
"אני לא רציתי לטפל בו כי לא היה לו את הכסף להביא לי אבל את שי זה לא עניין הוא " הציל " אותו ועכשיו פספסנו הזדמנות ענקית" המשיכה והוסיפה.
"איזה הזדמנות בדיוק?!?!" צעקתי עליה ,
היא אמרה לי בשיא ההתנשאות "הוא היה בן האנשים הכי עשירים בעולם .. חוץ ממני כמובן, והזדמנות הזאת לקבל בסגנון החמישים מיליון הלכה בגלל איזה עני קטן שאין לו אפילו יחס לעולם הזה, אף אחד לא ישים לב שהוא אפילו מת .. לעומת העורך דין מו.. "
"תיסתמי!" קטעתי אותה, "מה?" ענתה לי בפליאה "תיסתמי ועכשיו" אמרתי לה, "אם שחכת זה נושא רגיש אצלי, או שלא שחכת פשוט לא היית בבית אף פעם כדי להיות איתנו!! " צעקתי עליה. "תנמיכי את הקול שלך!" היא צעקה עליי
"גם את יכולה להיות כזאת" צעקתי על אמא שלי וברגע שאמרתי אתזה הרגשתי את הלחי שלי מתפוצצת אמא שלי הביאה לי בטירה כמו שהחיים לא הביאה לי , והיא הביאה לי הרבה כאלו. היא הסתכלה עליי ואמרה " עוד פעם אחת את אומרת משפט כזה ולא יהיה לך איפה לגור.
חייכתי ועניתי לה כמו בעשר שנים האחרונות ? היא הסתכלה עליי ואמרה " זו לא אשמתי היה לכם בית עם זלניק ( חבר של אמא שלי ) זה שאת בחרת לא לגור איתו ולקחת את קים ( אחותי הקטנה ) לא אומר כלום. הסתכלתי עליה ואמרתי לה "אולי פשוט תלכי כבר לעוד ניתוח ואל תחזרי בקרוב?" אחרי שראיתי את הפנים שלה הבנתי שהגזמתי אבל פשוט לא היה לי את הכוח לסלוח לה על כל מה שהיא עשתה לנו השנים האלא אז פשוט הפנתי את המבט ואמרתי " אני הולכת להעיר את קים ולהתארגן לבית ספר" בזמן שעליתי במדרגות שמעתי את אמא שלי מדברת שמעתי רק את סוף המשפט היא אמרה " טוב אני יגיע בהקדם האפשרי" ששמעתי את המשפט הזה שמחתי אני זוכרת שתמיד פעם הייתי מחקה שהיא תחזור עם המתנות מארצות אחרות, היום אני רק מחכה שתלך כבר ולא תחזור, וכדאי שזה ייקרא ליפני שקים תתעורר.
שסיימתי לישקוע במחשבות שלי שמעתי את אמא שלי אומרת "טוב בקשתך התגשמה אני הולכת לחודש הקרוב אני משאירה לך את המכונית האדומה להתראות"
כששמעתי את הדלת ניסגרת חייכתי ואז שמעתי את קים שואלת אותי " מי זה היה בדלת? " הסתכלתי עלייה המומה אני יודעת רק דבר אחד אסור שהיא תדע שזו הייתה אמא פשוט אסור אחרת זה ייגמר ממש רע.