סיפור חיי -פרק 1-

היי, קוראים לי אלמה מרטיאס ריברה סאנצ'ס, אבל תקראו לי אלמה. יש לי שיער שחור חלק ואת קצוות השיער שלי צבעתי לסגול, יש לי עיניים ירוקות כהות, צבע עורי שזוף. בטח לפי שם המשפחה הארוך שלי הבנתם שאני דרום אמריקאית נכון? אז כן, אני צ'יליאנית. הוריי נולדו בצ'ילה אבי נולד בעיר הבירה סנטיאגו ואמי נולדה ב 'ויניה דל מאר'. ועלו לארץ כשהייתי עוד תינוקת. ההורים שלי בקושי התייחסו אליי ולא הביאו לי את האהבה והביטחון שכל ילד זקוק בתור ההתחלה בילדות. כאשר הייתי עוד ילדונת הם תמיד היו מכים אותי ומקללים אותי, הם היו אומרים לי בכל פעם שוב ושוב שאני מקשה וגורמת להם רק לנזקים ורוע בחיים מהרגע שנולדתי.
זה מצחיק אותי..כאילו שאני אשמה בזה שהם לא ידעו איך להגן על עצמם בזמחן יחסי המין שלהם. אל תבינו לא נכון. הם לא תמיד היו כאלה, הכל התחיל לצאת מכלל שליטה ברגע שאמא שלי פתחה את עינייה וגילתה שאבא שלי שכב עם רוב השכנות הצעירות בבניין שלנו. הוא היה חתיכת ממזר מגעיל ושיכור. מאז שאמי גילתה את זה היא התחילה לשתות ולצאת בלילות מאופרת באופן מוגזם ולבושה בלבוש זנותי,אז אתם בטח כבר יודעים מה היא חיפשה כבר אני לא צריכה לומר לכם שהיא היא עבדה ב..בואו נאמר במילים עדינות יותר "מענגת את הגברים" לכמה שעות. שבוע לאחר שמלאו לי תשע שנים הם הביאו אותי אל תוך בניין מלא ילדים. ל 'בית יתומים'. הם אמרו למנהלת ה'בית יתומים' שאני הגורם לכל המריבות והקשיים לחייהם ושהם לא יוכלו עוד לסבול מפלצת קטנה כמוני יותר.המנהלת נראתה מזועזעת אך מיד התאוששה והנהנה. הוריי עזבו מבלי לומר מילה ולא הסתובבו להביט בי בפעם האחרונה.
לא נשארתי זמן רב בבית היתומים זוג הורים עשיר ונחמדים נורא רצו לאמץ אותי. ואני?..אני רק הבטתי בהם וחייכתי כשמבפנים אני ריקה ולא מרגישה כלום..לפחות זה מה שחשבתי עד שנכנסתי לביתם הגדול. ביתם היה בתוך יער וכל זה היה שלהם. היה להם חווה והיה שם בית עץ. מאחורי ביתם הייתה בריכה גדולה וג'קוזי.הם המשיכו להראות לי את כל החווה שלהם ואז נכנסנו הביתה הם הראו לי את החדרים ואת השירותים. הם פתחו חדר והחדר היה מלא בספרי לימוד פוסטרים של להקות מוזרות וראפרים והייתה מיטה גדולה ומול המיטה היה טלוויזיה . זה היה נראה חדר לבנים.הם המשיכו ועצרו בעוד חדר ואמרו לי שזהו חדרי. הוא היה גדול ויפהייפה והיו מדבקות של פרפרים ופרחים צבעוניים על הקיר המיטה הייתה רכה ונעימה והשטיח הלבן היה נעים כלכך שיכלתי להירדם גם שם. היו לי המון בובות וספרי ילדים. הרגשתי מעט שמחה ואי נעימות שהם קנו את כל זה בשבילי זה היה בשבילי הרבה כי הייתי ילדה קטנה רק בת תשע.
ברגע ששני הזוג העשיר דיברו איתי מישהו נכנס זה היה נער צעיר. הוא היה בנם. הוא היה בן 16, והיה לו שיער חום דבש הוא היה גבוה עינייו היו בצבע חום כהה ועורו היה לבן כמו של הוריו. הוא היה נראה נחמד מאוד.לפחות כך חשבתי, עד שקרה מה שקרה. כאשר הוריו הזוג שאימצו אותי, נאלצו ללכת לאירועים חשובים הם השאירו אותי לבד עם בנם והוא היה בא ולוקח אותי בכוח לחדרו הפיל אותי על מיטתו נעל את חדרו והביט בי ברעב. הוא פתח את הרוכסן ממכנסייו והוריד את הבוקסר שלבש והתקרב אלי והוריד את חולצתי ואת מכנסיי ונשארתי רק עם תחתונים. הייתי צורחת ובוכה וניסיתי לברוח. אך זה היה לשווא הוא היה גדול ממני וחזק. הוא אחז בי בחוזקה והשכיב אותי על מיטתו, הוא החל לגעת בכל מיני איברים שלי וסתם את פי בעזרת ידו הגדולה והוא היה נכנס בי בעזרת איבר המין שלו. נשארתי שם שוכבת ללא תזוזה בוהה בחלון בשמיים הכחולים ורק הדמעות זלגו מכאבים.
ניסיתי תמיד ללכת עם הוריי המאמצים לכל מקום רק לא להישאר איתו לבד. הם לא הסכימו והחלו לכעוס עלי והענישו אותי. וכך כל פעם הייתי מפחדת להישאר איתו לבד ושיעשה לי את אותם הדברים שוב ושוב. לאחר שנה החלטתי לברוח מהבית. זה היה בלילה כאשר כולם ישנו אני נשארתי ערה לקחתי כמה חפצים וברחתי. רגליי הובילו אותי אל הבית יתומים. וסיפרתי למנהלת מה קרה היא הייתה היחידה שיכלתי לסמוך עליה מכל אחד אחר. כאשר היא שמעה היא התקשרה למשטרה ולהורי המאמצים יחד עם בנם ואמרה לי שהיא תסדר את כל זה ושאלך לישון בחדרה עשיתי כדבריה והלכתי למיטתה אך לא הצלחתי לישון בכלל פחדתי פחדתי כל כך ורצו במוחי תמונות של כל מה שקרה איתו.