סיפור האהבה בין הליצן וסינדרלה

אני לובשת את השמלה שלי. שמלת הנשף שלי . קרועה לחתיכות ומלאה כתמים של דם. אני רצה במדרגות , כולי דמעות , האיפור נשפך ונהפך לשחור. מאז ידעתי. ידעתי שלכאן אני לא אוכל לחזור. הוא לא אהב אותי.הנסיך שעליו חלמתי . הנסיך שלי לא אהב אותי. זרק אותי מו שפלת מארמון , שכל שמלתי קרועה וכולי פצועה מהדם שנכנס בי ,מהרגע ההוא שכולם נגעו בי באולם. הולכת , בודדה ונטושה אל המרפסת , עכשיו הוא כבר מצא מישהי אחרת.
דמעות שלא פוסקות , וריח של אונס נשמע באוויר , עד שלפתע ניגש אליי בחור צעיר שהסתכל עליי עם מלא חיוכים . הוא היה מאופר בכל מיני צבעים ולבש פאה שעליה היו תחתונים. הייתי בהלם , לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.רציתי לשאול מי הוא, אך הוא בא ונישק את ידי בצורה עדינה. "סינדרלה שלי , נערה שלי, אינני יכול לראות אותך סובלת כך ..קחי בלונים ואולי ליבך יפרח" …הסמקתי . לא יד עתי מה לענות . פשוט חייכתי כמו ילדה קטנה שקיבלה מתנות. רציתי לחבק אותו אך לא ידעתי מי הוא . "אני הליצן שלך " הוא ענה. "התפקיד שלי הוא להגן עלייך מפני העצב והכאב. אני רוצה להצחיק אותך , ואם תהיי עדין עצובה ..שמחת החיים שלי תלך לאיבוד יחד איתך , סינדרלה.." .."אבל מי אתה…..? שששששש" הוא קטע אותי . "את חייבת להאמין בי ולבטוח בי כמו שאני בוטח בך , כל מה שרצית זה להיות שמחה ? כל הדם שלך יהפוך למים של אור ותקווה..ואז תדעי מהי באמת אהבה .." הוא נישק אותי על הלחי , ופתאום כל הדם נעלם והשחור הפך ללבן ..הפכתי לכלה ..כלה יפהפיה ..הרגשתי כה מוקסמת והנה הרי אני כבר לא מדממת. הוא נישק אותי בפה והרגשתי נפלא ופתאום פני הפכו להיות צבעונים ואני מצאת את עצמי , מחייכת לעולמים. "רק ככה דעי , שזאת אהבה האמיתית ולא אהבה שבסופה דם ..רק ככה תהפכי אותי לבנאדם. " רגע מה אתה ….לא אמיתי?! " שאלתי בהלם ..אבל הוא כבר הלך ונעלם.
ואני נשארתי כאן ריקה פצועה ומלאה דם, יודעת שכל זה היה רק דמיון, אך בתוכי אני מאמינה שהליצן שלי מתחבא שם.