סיפור אהבה צבאי-פרק 9
ניסיתי לפתוח את הדלת, דחפתי אותה, אבל לשווא, היא הייתה נעולה.
"זה נעול!!" אמרתי לדניאל בלחץ
"אה סליחה, איפה המטופל של החדר הזה?" הוא שאל את אחת האחיות שבדיוק עברו
"הוא בדיוק נלקח לניתוח, אתם יכולים לחכות בחדר ההמתנה. בהמשך המסדרון שמאלה"
לא חשבתי פעמיים, הרגשתי את הריאות שלי מתנפחות ואת האוויר יוצא, כל איבר בגוף שלי היה מכווץ ומפוחד, כמוני..
"בוא" אמרתי ורצתי אל החדר, ידעתי שהמשפחה שלי אמורה להיות שם.
"טיפאני" נאנחה אמא שלי וחיבקה אותי כשנכנסתי לחדר, מאז שאבא שלי נפטר, אני ואמא שלי התקרבנו וידעתי שהיא צריכה שאני אהיה לצידה.
"היי אמא, איך תום?"
"עדיין בתרדמת, הרופאים אופטימיים אבל הוא עוד לא הראה סימני התעוררות.." ענתה בעצב
למשך כמה שניות הייתה שתיקה, חשבתי לעצמי מה יקרה אם תום לא יתעורר? איך זה ישפיע על המשפחה..? ופתאום אמא שלי הרימה את הראש, ורק אז נזכרתי שגם דניאל בחדר..
"ומי זה הבחור הנחמד שפה?"
"אה.. זה דניאל אמא, הוא עזר לי להגיע לפה.. כי אין עליי כסף ומין הסתם.." מלמלתי במבוכה
"זה בסדר מתוקה, שלום נעים להכיר אותך" אמרה אמא שלי ולחצה לדניאל את היד
–פתטיות– רציני זה מה שחשבתי באותו רגע..
"נחמד לפגוש גם אותך גברתי"
"אוי בבקשה תקרא לי נלי, בשביל מה יש לבן-אדם שם אם לא משתמשים בו אה?" אמא שלי צחקקה,
עוד אחת מהבדיחות הכושלות שלה.. היא לא הצליחה להבין שאני לא מציגה לה פה את חבר שלי, אלא את המפקד שלי.. אוף
התיישבתי על אחד הכיסאות והוצאתי את הפלאפון שלי, היו לי כמה שיחות שלא נענו מליאם (זוכרים אותו?)
התעלמתי. זה לא ממש הרגע בשבילי לדבר עם חברים בטלפון..
תגובות (7)
יא מושלם אני מתה על הסיפור הזהההההההההה
היום התחלתי לקרוא את הסיפור הזה ורישמית אני חולה עליו!!!!!
תמשיכי
–סוואגית סלינטור–
אוווווו תודה רבה!! את כל כך חמודה >
יאיי יצא לך מושלם תמשיכי מהר כן ??!!
תמשיכיייי
תמשיכי