סיפור אהבה צבאי-פרק 4

חיכיתי שכל החיילים יפנו את הכיתה והלכתי אל דניאל הזה.
"תגיד מה הבעיה שלך?" אמרתי לו
"בעיה?"
"כן!! זה תחביב שלך להסתכל על כל דבר שהחיילים שלך עושים?!"
הוא גיחך לשנייה ואז פנה אליי,
"לי אין שום בעיה, אם למישהו מאיתנו יש בעיה.. זאת את.."
"אני?! למה מה הבעיה אצלי?"
הוא תפס את המרפק שלי ואמר: "תביני לבד"
ואז הוא הלך.
וואו הוא נראה כועס 0_0
ואני כמעט התפוצצתי שם מרוב שהתעצבנתי עליו, מי הוא חושב שהוא?!
אנחנו בקושי מכירים שלושה ימים והוא כבר מצא אצלי בעיה? שיוואו

–כעבור שבועיים–

לילי, נינה ואני ישבנו בחדר אוכל ואכלנו את האוכל המגעיל של הצבא כארוחת בוקר (הכוונה שלי זה למלפפון ותירס!! אייכס)
כל הארוחה נינה הסתכלה על דניאל, החזיר הזה.. סליחה נו אני חייבת לפרוק עצבים!! כן אני עדיין כועסת עליו.
"נינה מה קורה?" שאלה אותה לילי.
"מה..? לא כלום פשוט תראו אותו, הוא ממש גבר כזה!!"
התגובה היחידה שלי לזה הייתה אההחחח רציניי? אבל לא אמרתי את זה כדי לא לפגוע בנינה..
"בואו אנחנו נאחר" אמרתי וקמתי מהשולחן.
אין לי הרבה כוח לפרט את מה שעשיתי באותו יום, היה לי שיעור עם חיילים ואז תורנות מטבח-סיפור מגעיל לפעם אחרת..

"בנות יש למישהי קרם רגליים?" שאלה לילי
"אני לא חושבת שמותר להכניס לכאן קרמים וכאלה.." אמרתי
"אוף איך אני אסתדר בלי הקרם רגליים שלי? הוא משוודיה!! מאוד איכותי.."
"סבתא שלי הייתה מורחת שמן על הכפות רגליים, זה ממש עוזר!! בטח תוכלי למצוא שמן במטבח.."
"אייכסס שאני אשים שמן על הכפות רגליים שלי? בחיים לא!!"
נינה ואני התחלנו לצחוק, לילי היא כזאת מפונקת!!
"טוב אני הולכת לישון, ביוש בננות" אמרה נינה וכיבתה את האור.

"זאת אשמתך.. את לא היית לצידי, את עשית מה שרצית!! הכל באשמתך!! תמותייייי"
העיניים שלה בהו בי, העיניים הכחולות המושלמות שלה שתמיד היו שמחות, עכשיו הן בכו
וצעקו מכאב..
התעוררתי.
כולי הזעתי, והרגשתי זוועה, למה החלום הזה מגיע דווקא עכשיו?!
אתם בטח מבולבלים נכון? טוב, אני אסביר לכם, כשהייתי בת 12 וחצי הלכתי עם החברה הכי טובה שלי, אמילי, הביתה אחרי בית-ספר, אני בטעות חציתי מעבר חצייה באדום ואמילי רצה אחריי,
אבל אני כבר חציתי ואמילי נדרסה.. מאז יש לי כל מיני חלומות שרודפים אותי בגלל הדבר הזה..
אז עשיתי את הדבר שנראה לי הכי הגיוני באותו רגע, יצאתי החוצה.
הלכתי בין הבקתות של החדרים, הסתובבתי ליד חדר האוכל, אבל רציתי לראות עוד פעם את ההרים, אז הלכתי לשולחן שמאחורי הבניין המרכזי.