סיפור אהבה צבאי-פרק 32

השעות הבאות עברו עליי בטישטוש.
אני לא זוכרת הרבה אבל אני כן יודעת שלא יכולתי לסבול לראות את הגופה שלו.
לא יכולתי אפילו לחשוב שאני מסתכלת על ליאם, "לא" אמרתי לעצמי, זה לא הוא.
הנפש, הנשמה שלו נמצאים במקום אחר עכשיו, זאת רק גופה.
גופה ריקה שנמצאת שם ולועגת לי, לועגת לכל מה שליאם אי פעם היה.

אני זוכרת שצרחתי, בכיתי, אני זוכרת את ברטה יוצאת אליי.. אבל זהו.
התעוררתי במיטה שלי במקלט, ברטה לוסי ונילוס ישבו לידי וצפו בי, קיוויתי שאולי חלמתי, אולי כל זה היה סיוט אחד גדול, אבל יכולתי לשלול את המחשבה הזאת מיד שראיתי את הפרצוף של ברטה.
"מה.. מה קורה? איפה ליאם?! למה לקחתם אותי משם? אני רוצה לדעת מה איתו, אני חייבת!!!!" צעקתי. מאוחר יותר הבנתי שזאת הבהלה שדיברה מתוכי, האימה והשתיקה ארוכת הטווח.
"נילוס..!! מה איתו?!" בכיתי,
"אני.. אני לא יודעת" היא ענתה לי בעצב
"בואי טיפאני חמודה שלי.. בואי איתי" ביקשה ממני ברטה אבל הדפתי אותה מעליי והתרחקתי מהן.
"אני רוצה לדעת איפה ליאם!! מה קרה פה?!"
"הזמנתי את מוקד החירום של צה"ל, הם לקחו אותו. אבל את כבר לא היית במצב להישאר שם, את צרחת ובכית, הייתי צריכה להזריק לך חומר שירגיע אותך כי שום דבר אחר לא הצליח.." ענתה לי ברטה בטון שקט ואני נותרתי המומה.
"אנ.. אני לא זוכרת שום דבר ממה שאמרת עכשיו"
היה רגע של שתיקה אבל זה הציף אותי, מכל הצדדים, אני הייתי אשמה שהוא מת.
זאת אשמתי, אני כל כך טיפשה!!
התיישבתי על המיטה ובכיתי, בכיתי בכעס ובעצבים, בתסכול.
ברטה סימנה לנילוס ולוסי לצאת במחוות יד והשתיים מיהרו חזרה לחדריהן.
היא התיישבה לידי ואחזה בכתפיי, "טיפאני, מה קרה?" שאלה בשקט,
הפנתי את מבטי אליה אבל בקושי הצלחתי לראות אותה כי הדמעות טישטשו לי את הראייה.
ניגבתי את העיניים ועניתי לה, "אני אשמה שהוא מת!! אני!! אם רק לא הייתי תוקפת אותו מול כולם באותו יום, אם רק הייתי.. לא לא הוא לא יכול למות!!"

היא נשמה נשימה עמוקה, לא היה לה מה לענות לי.
ברטה הוציאה פתק מקומט מכיסה האחורי והכניסה לי אותו ליד בזמן שהייתי עסוקה בבכי, היא יצאה מהחדר ואני נותרתי שם.
רק אחרי כמה דקות הבחנתי שהיא הסתלקה, ורק אז שמתי לב לפתק שבידי, פתחתי אותו ודמעות שזלגו לי מהלחיים נטפו אליו והפכו חלקים ממנו למטושטשים ובהירים.

"תנסי לשתות, לאכול ולישון. אלה הדברים הכי חשובים.
נהיה באזור של המקלט עוד יומיים, החיילים יאכלו בשטח ואני אקפוץ לבדוק מה איתכם.
אני מצטער על ליאם, שמעתי הבוקר.

דניאל"

תחבתי את המכתב אל מתחת לכר שלי, וטמנתי את פניי בכפות הידיים.
אבל אז קלטתי, המכתב נשלח לפה לפני יומיים וברטה הראתה לי אותו רק היום, זה אומר שהם מגיעים לפה.. לא לא רק לא זה אני לא רוצה לראות אותו לא!!