סיפור אהבה צבאי-פרק 31

״למה אני שומע צעקות?״ שאל דן בלחץ ודמעות עלו בעיניו.
״הכל בסדר חמוד זאת מלחמה ו.. יש גם דברים לא נעימים״ ענתה לו ברטה.
הידיים שלי רעדו והרגשתי קור מתכתי מתפשט בגב שלי, הראש שלי הסתחרר והייתי חייבת לעצום את העיניים לשנייה,
״את בסדר?״ שאלה אותי האנה בשקט,
פתחתי את העיניים וראיתי אותה מביטה בי בציפייה עם העיניים האפורות המושלמות שלה.
״כן חמודה, אני בסדר״ לחשתי לעברה והושטתי לה את ידי שתחזיק בה.
* * *
רעש מלמעלה העיר אותי, עד שסוף סוף נרדמתי..
גיששתי ים היד אל האייפון שלי וראיתי שהשעה 4:46 .
שעתיים אחרי שכולנו חזרנו לישון..
״חדל, אני חוזר כולם חדל, הפסקת אש נכנסה לתוקף, כל מי שיפר את התנאים צפוי לעונש״ אמר קול ושמעתי רעש מנוע של הליקופטר, ככה עושים כדי להודיע על הדברים האלה.
הקריין חזר על ההודעה גם בערבית ובאנגלית ואז הרעש נפסק.
יצאתי מהחדר ועליתי במדרגות, צעד אחר צעד, הלב שלי דפק כמו משוגע והבטן שלי התהפכה.
ידעתי שלא כדאי לי לצאת, המוח שלי צעק לי את זה, אבל התעלמתי.
אני לא יודעת מה גרם לי לרצות החוצה.. עד היום אני לא ממש מבינה..
הגעתי לדלת והנחתי את כפות ידיי על המנעול הענק, המתכת הייתה קפואה.
הדלת נפתחה ומשב רוח נכנס פנימה,
הייתי המומה כשהבטתי מסביבי, עצים נפלו, בתים נפגעו וסימני יריות בכל מקום.
הרגשתי כמו באחד משחקי המחשב של תום.
בזווית העין ראיי סלע גדול שצורתו נראתה לי מעוותת באפלה של הלילה, אבל כשהסתכלתי עליו טוב יכולתי לראות שמה שבצבץ ממנו בצד ימין בכלל לא היה קשור לסלע, זה היה משהו אחר.
ויכוח התנהל בראשי, רציתי ללכת לשם ולראות מה זה אבל מצד שני, זה מסוכן.. יותר ממסוכן, למרות הפסקת האש.
התעמקתי כל כך במחשבה על זה עד שלא שמתי לב שהגוף שלי פעל מעצמו,
מצאתי את עצמי צועדת במהירות אל עבר
הסלע שעמד בערך 50 מטר ממני.
ככל שהתקרבתי שמתי לב לעוד פרטים מזוויעים, כתם דם נמרח על הקצה השמאלי וגם על ראש הסלע.
נשמתי עמוק ויכולתי להרגיש את הדם שלי, יכולתי להרגיש את הרעידות הקלות, את הלחץ והאימה שהתחוללו בתוכי.
הבטתי מאחורי הסלע.
הגוף ששכב שם היה קר, עורו חיוור, כמו חייזר, עיניו סגורות באימה ונחיל דם זרם מזווית פיו.
גם מדיו היו מוכתמים.
צרחה נוראית נפלטה מפי, הכל געש בתוכי, הרגשתי כמו בתוך הזייה, איבדתי שיווי משקל ונפלתי לצד הגוף המוכר.
כן, זה היה ליאם. טוב, רק הגופה שלו…………….