סיפור אהבה צבאי-פרק 23

-אז החלטתי לפרסם עוד פרק היום, תהנו חח-

״למה שאני אמות?״ שאל
״כי.. אני לא יודעת!! אבל דברים רעים תמיד קורים לי ואני בטוחה שאיכשהו המזל הרע שלי עבר אליך..!!״ צעקתי.
כבר לא יכולתי להחזיק את הדמעות בפנים, כל התסכול של השבועיים האחרונים יצא והשתחרר באותו רגע.. ובכיתי.
״טיפאני..״
לא רציתי לשמוע, התיישבתי בפינה של החדר והמשכתי לבכות כמו תינוקת.
מצד אחד זה לא היה חכם לבכות ככה מול המפקד שלי, אבל זה היה כל כך משחרר והייתי חייבת את זה..
דניאל התיישב לידי.
״ו.. ואני לא רוצה לאהוב מישהו שהולך רק כדי למות״
הרגשתי את הדמעות שלי מתייבשות על הלחיים,
״היי, אני לא הולך למות אוקיי? אני מבטיח לך״ הוא אמר לי.
יכולתי להרגיש את הנשימות שלו לידי, את הצד האחר שלו, זה שעוד לא יצא לי לראות..
דלת המחסן נפתחה והציץ פנימה חייל,
״המפקד אנחנו רוצים ללכת״
דניאל הסתובב
״בסדר אני כבר בא..״ אמר.
החייל יצא וסגר אחריו את הדלת.
צחקתי לשנייה,
״הייתי קצת אובר-דרמטית נכון?״
גם דניאל צחק
״קצת, אבל זה בסדר״
נשארנו קרובים אחד לשני, ושוב יכולתי להרגיש בטוחה לידו..
״אם יש לך הפסקה תקפצי לבקר בבית שלי, אני בטוח שאחותי תשמח לראות אותך וגם עוד כמה אנשים״
אמר לי,
״בשמחה, איפה אתה גר?״
הוא הוציא מהכיס האחורי טוש שחור שאין לי שמץ של מושג מה הוא עשה אצלו..
לקח לי את היד ורשם:
רחוב רבין 66
״יש לך כתב מוזר״ צחקתי,
״טוב מה לעשות?״ הוא גם חייך
דלת המחסן נפתחה שוב ואותו חייל שהפריע קודם, הציץ.
״אה.. המפקד אנחנו באמת צריכים ללכת..״ אבל דניאל לא נתן לו לסיים.
באותו רגע הוא קילל כמו שלא שמעתי מעולם.. ואני לא הולכת לפרט מה הוא אמר לו כי זה יהיה גס אבל אני אכתוב את המילים האחרונות שהוא אמר לו:
״…ועכשיו לך!! אני אצא עוד מעט!!״
החייל המבוהל רץ החוצה וטרק את הדלת אחריו.
״את תסתדרי לבד?״ שאל
הנהנתי
״אני לא חסרת אונים״
דניאל חייך
״אני אשתדל לבוא לבקר אותך, ולכי לבית שלי מתישהו״ אמר ויצא החוצה.
אני נשארתי שם, כמו תמיד.