סיפור אהבה צבאי-פרק 20
הטמפרטורה ברכב הייתה נורא גבוהה, הזיעה טיפטפה מהמצח שלי אל הסנטר, משולבת בדמעות אחדות שזלגו בשקט..
אני יודעת שזה לא בוגר ולא התאים באותה סיטואציה, אבל אני בסך הכל בת 19!! עוד שבוע 20.. ומה שעברתי בשנה האחרונה פשוט בלתי נסבל..
החום הכבד הקשה עליי להשאיר את העיניים פתוחות ואחרי כמה דקות, נרדמתי.
״טיפאני.. הגענו״ שמעתי קול של אישה.
האור כאב לי בעיניים אבל פתחתי אותם בכל מקרה,
מולי ישבה נערה צעירה, שחומה, עם.. טונה של תלתלים חומים שהתקרזלו לכל עבר..
״אוקיי אני באה״ אמרתי ויצאתי איתה מהרכב.
המזג אוויר לא היה שונה מהנסיעה.. חום כבד שרר באזור והלחות הייתה איומה.
״איפה אנחנו?״ שאלה הנערה שהעירה אותי
״מצפה-רמון. פה באחד מוקם בית חולים שדה לפצועים מהאזור״ ענה לה הנהג, והוציא את התיקים שלנו מתא המטען.
התחלנו ללכת ועברנו תחנות דלק, בתי מלון, אף אחד לא ממש הסתובב ברחובות, אולי בגלל הלחות ואולי בגלל המצב הבטחוני.
״נראה לכן שזה פה?״ שאלה אחת מהבנות והצביעה אל אוהל ענק שהיה ממוקם במקום שנראה כמו מגרש חניה מאולתר.
״בואו נבדוק״ עניתי והתקדמתי אל אחת הנשים המבוגרות שעבדו במרץ בתוך האוהל.
האישה הפנתה אליי את ראשה ומיד נפרס חיוך על פניה,
״הנה העוזרות שלי!! בואו חמודות״ אמרה במבטא רוסי מודגש.
יכולתי לראות שעל תג השם שלה כתוב "גרטה".
על הבדים הפנימיים של האוהל היו תלויים שלטים עם הוראות החייאה, טיפול ןכדומה..
עוד אישה הגיחה מבין סדיני האוהל, היא הייתה צעירה, ויפיפייה.. תווי הפנים שלה היו עדינים והעיניים שלה בצבע ירוק מושלם.
״היי, אני לוסי״ אמרה בחיוך רחב ולא יכולנו שלא להחזיר לה גם חיוך.. האישה המבוגרת פנתה אלינו ואל לוסי, ״יאללה בנות לעבודה.״ ופה הכל התחיל.
תגובות (5)
תמשיכיייי דחופפפ!!!
מושלםם
תמשיכי
מושלם
תמשיכי ולגבי שכתבת שאת אוהבת את בני הנפילים הסדרה האהובה עליי (של ספרים) כדאי לך לקורא את מלאכי הטופת