סיפור אהבה צבאי-פרק 19

רציתי לברר מה קרה ואיך אבל נשמעה אזעקה, נכנסתי לפאניקה "למקלט!!" שמעתי אנשים צועקים בחוץ, דניאל הסתובב, תפס את היד שלי ורצנו למקלט כשהגענו הוא פשוט עזב אותי בכוח ופנה לשאר החיילים, לא היה לו באמת אכפת.. חשבתי על ליאם שבטח בתחנת המשטרה עכשיו, נזכרתי ביום הזה שנתקלתי בו בדרך למקלחות, והוא גרם לי לצחוק כל כך חזק.. הידיים שלי התחילו לרעוד והרגשתי שהאוויר אוזל לי מהריאות אבל נינה תפסה אותי והושיבה אותי לידה וליד לילי.
"טיפ הכל בסדר?"
"לא.."
"מה קרה?"
"זה דניאל הוא מעצבן אותי, ומה שקרה עם ליאם זה פשוט לא הגיוני"
"דיי נו ליאם עכשיו בתחנה וייתנו לו עונש אל תדאגי!!"
רציתי להגיד לה שזה לא זה אבל הדלת נפתחה בחוזקה והחיילים יצאו, מה קורה כאן? חשבתי לעצמי
אבל פינו את כולנו משם שתי דקות אחרי זה, אמרו לנו לארוז מהר, אנחנו הולכות לעזור בבית חולים צבאי בדרום, "מה?!" זה מה שיצא לי מהפה באותו רגע.. הייתי בשוק!! מתי כל זה קרה? מה לא מספרים לנו?
יצאתי מהחדר עם התיק הקטן שהגעתי איתו ביום הראשון, היום שבו פגשתי את דניאל, היום שבו פגשתי את לילי ונינה, היום שבו התקופה הכי משונה ומוזרה בחיים שלי החלה..
נכנסתי לרכב מוזר של צה"ל יחד עם עוד 6 בנות, ישבנו כולנו יחד מאחור, הכיסאות היו מסודרים בצורת ריבוע כך שהיה איפה למתוח את הרגליים מדי פעם.. לילי ונינה לא היו איתי, כל אחת מאיתנו נסעה למקום אחר, הפרידו בינינו לחלוטין.. הן היו הכוח היחיד שנשאר לי.. מה אני אעשה עכשיו?
ישבנו בצפיפות מרובה ועוד לפני שהתחלנו לנסוע כבר הרגשתי את הבחילה שתהיה לי בנסיעה הזאת..
מאחורי איפה שישבתי היה חלון קטן, הצצתי בו, בקושי יכולתי לראות מרוב האבק שכיסה את האזור אבל ראיתי בבירור את דניאל והפלוגה שלו נוסעים. נוסעים למלחמה.
ידעתי שזה מה שיקרה, אבל לא שיערתי שזה יגיע כל כך מוקדם.. וגם לא חשבתי שאני ארגיש את מה שהרגשתי באותו רגע, הלב שלי הצטמק וזה היה כאילו וואקום ענק שואב ממני את כל החוויות הטובות, הכל היה שחור, לא רציתי שהוא ילך, לא רציתי לאבד אותו..